מלא פעמים  כתבתי כאן עלינו, כל פעם כתבתי משהו אחר על האדם המדהים שאתה שהכרתי בפייסבוק.

עכשיו אני רק מחכה שניפגש שוב.

אני רוצה שוב.

הפעם הקודמת השאירה לי טעם של עוד, המון טעם של עוד.

לחבק אותך.

להראות כמה אני אוהבת. 

כמה אני מעריכה.

כמה שאתה מדהים.

זו הדרך האולטימטיבית להכיר אותי, כי אני באה בלי מסכות.

ממך היה קצת קשה לקלף אותן, אבל שווה, מאוד.

את תומר זכיתי להכיר דרך האינטרנט, את תומר זכיתי לראות הולך על שתי רגליים.

ואם עוד פעם אני אכתוב את השם שלו, אז הוא יהיה חייב לי כאפה.

דיס, גוש, עוקם, מדהימוני, מקסימי ופסנתרן בסיסט וגיטריסט מוכשר שלי, 

אני אוהבת אותך!