אז אחרי שניערתי את עצמי והתאפסתי, וזה לא היה קל בכלל, הבנתי שהדרך הטובה ביותר עבורי לחזור למסלול היא שיטת המכסה שהמצאת עבורי.

מיום ראשון אני מחפשת בכל פינה משהו אופטימי קטן שיוכל, לא בקושי רב, להטות את המאזן לטובתי, כך הצלחתי לעבור את יום ראשון ביתרון ברור לאופטימיות.

אתמול זה היה קשה יותר, הייתי עם אנשים שהזכירו לי תקופות רעות במקום מלא בזכרונות, טובים יותר ופחות.

ידעתי שזה הולך להיות ככה, אמרתי שאני לא רוצה לנסוע, אבל הכנתי את עצמי ונסעתי.

מהרגע שבאתי רציתי להתפרק, אבל ידעתי שאסור לי לעשות זאת, רוב השבוע עוד לפניי, אני לא אשבר עכשיו, תמצאי לך דרכים להתעודד.

וכך העברתי רכיבת אופניים בין צחוק לרגעי שבירה, היו גם רגעים שחשבתי שלא אצליח לשמור על האופטימיות ואין כל טעם לדמיין אותך איתי, אבל אתה והעקשנות שלך, והעיניים האלה שכובשות אותי (כן, הן חומות, הן רגילות, הן שלך, הן מקסימות, אני אוהבת אותן!) והפרצופים שאי אפשר לעמוד בפניהם הופיעו פתאום, ולא הסכימו לזוז. אחרי כמה דקות שבהן דמיינתי איך אתה אומר שאתה יודע שקשה לי, אבל אתה מאמין בי ויודע שאני מסוגלת, לסיים עם הרכיבה הזו שהתישה אותי ולעמוד יציב, לא להשבר. האמנת ביכולת שלי להיות עם שניהם בסביבה ולהתחיל להתנהג כאילו הכל בסדר. רציתי לומר לך שאתה מדבר שטויות אבל לא נתת לי לומר מילה, המשכת להרעיף עליי מילים וחיבוקים שאתה יודע שעוזרות לי תמיד, גם אם הן הכי קטנות שיש.

לא עזבת לרגע, החזקת אותי קרוב עד שראית שאני מסוגלת להסתדר מכאן לבד, ורק אז התרחקת, ונעלמת בלי שאשים לב.

כשחשבתי על כל זה לפני שנרדמתי, הבנתי את המשמעות האדירה שיש לכל מה שקרה ותיארתי כאן, הבנתי עד כמה הקשר שלנו הוא חשוב, משמעותי בשבילי, בשבילנו, אוהב, חזק, טלפתי, אחר ועוצמתי.

שאני באמת חשובה לך, שיש מישהו בעולם שמוכן לתמוך בי, אפילו אם הוא לא יודע שהוא עושה זאת, שאוהב אותי, שאכפת לו. הבנתי שוב כמה אני צריכה לומר לה תודה, גם אם היא לא רוצה שנהיה בקשר, אני רוצה להאמין שכמו שאתה נותן לי כוחות בשיחות ובדרכים נסתרות, גם אתה מקבל בחזרה ויותר את כל מה שאתה צריך, את כל האהבה הזו, והדאגה, והאכפתיות, והרצון רק שיהיה לך טוב. 

בשיחה של אתמול הרגשתי חזק כל כך את החום הזה שלך עוטף אותי ושומר עליי, את החיבוקים, את הבושם שאני אוהבת, את העיניים שלך מסתכלות עמוק לתוך שלי ובלי לומר מילה מעבירות בי מסרים ברורים וחדים של "אני פה, ואני לא זז לשום מקום, אני אדאג לך גם כשלא תדאגי לעצמך", כתבתי לך שאני מרגישה את כל זה, והבטחתי לכתוב לך. אני לא צריכה שתכתוב דברים שישתוו לחפירות שלי על זה שאתה מקור כוח ואופטימיות; מספיקות ההערות הקטנות האלה של כמה אתה אוהב, מעריך ומאמין בי, או זה שאתה מחייך בזכותי הן אלה שמסוגלות להפוך אותי למאושרת לפרקי זמן קטנים (וגדולים), כי אין רגע שמח יותר מרגע שבו אתה שומע כמה טוב אתה עושה לאדם שאתה אוהב, וכמה הוא מעריך את זה.

כל דבר שתאמר מעבר לזה יגרום לי רק להבין יותר וכל הזמן כמה זכיתי.

אני מקווה שאני גורמת לך להרגיש דברים כאלה גם...

הוא שלי, איזה כיף לי שזה ככה.

אני אוהבת אותך, המון, הרבה, טיפה, מלא.. לצערך זה רק מתגבר מיום ליום ;)