רגילה בדרך קצת אחרת

אני אוהבת את הציצים שלי. לא אכפת לי כמה גס או לא יודעת מה זה נשמע, אני פשוט אוהבת את הציצים שלי.

לא בא לי להיות חולה בסרטן השד, למרות שאני יודעת שזה יקרה.

אני אוהבת את הציצים שלי ואני יודעת שבשלב לא מאוד רחוק אני אצטרך להיפתר מהם ולעבור כימותרפיה.

אני אוהבת את הציצים שלי למרות שאני יודעת שהם ייגרמו לי מלא שניות, דקות, שעות, שנים של סבל

אז תקפצו לי, אני אמשיך ללכת עם מחשופים ועם חזיות מדהימות אפילו שיש בהן קצת פוש-אפ לפעמים

היום הבנתי בעיה אחת מיני רבות בחיים שלי. 

אני מכוונת את הסירה שלי לפי המצב של המפרש, ולא את המפרש לפי הסירה.

כל ימאי מתחיל יודע שצריך לכוון את החרטום פחות או יותר לכיוון היעד שלך, להתחשב בכיוון הרוח, למתוח או לשחרר את המפרשים בהתאם ולשים חרב לפי הרוח.

היום, כשהפלגתי, לא ממש היה לי כח למתוח את המפרש. הוא התנפנף אז כדי שהוא יהיה מכוון, הזזתי את ההגה ועשיתי שהסירה תתאים את עצמה למצב של המפרש. והחרב שלי הייתה בפול כל הזמן, גם כשהיא הייתה צריכה להיות באפס. 

זה לא צריך להיות ככה. 

ימאי צריך להתחשב בכיוון ובעוצמת הרוח כשהוא יוצא לים. ימאי לא צריך להפליג ברוח קהה רק כי אין לו כח למתוח את המפרש. 

והלוואי שזה היה חד משמעי. לא מכוון לעוד המון המון דברים בחיים שלי. 

הלוואי.

"בעזרה השם שנה הבאה בחתונה שלך" זה ממש לא משהו שכיף לשמוע את סבתא אומרת לאבא שלי, וזה הרבה יותר כואב כשהיא אומרת את זה ביומולדת של אמא. והיא ידעה את זה. 

"איזה חתונה, תעזבו אותי" זה גם משהו שלא כיף לשמוע את אבא אומר, כי אני יודעת טוב מאוד שהוא יוצא עם גרושות זקנות מכוערות ומסכנות, ששולחות לו אסמסים נואשים ועושות לייק בפייסבוק על תמונה משפחתית שאני העלתי. לפחות תוודאו קודם שהילדים שלו יודעים שהוא לא יוצא עם חברים כל הזמן. ורשמית, אנחנו לא. אני לא יודעת מה אחים שלי חושבים, אבל הם כבר לא כאלה תמימים, הם בני פאקינג 14 מחר. 

ואני אמנם הילדה הטובה של אבא, אבל אני בכלל לא כזאת. אני יודעת עליו דברים כי אני מחטטת לו בפלאפון ואפילו אין לי רגשות אשם. סתם רצון כל כל כך חזק לבכות ולצעוק עליו,  כי זה התחיל פחות משנה וחצי אחרי אמא שלי.

גיליתי את זה בוודאות ממש שניה לפני הבגרות בלשון בכיתה י' ובכיתי לחברה שלי כמו שבשבעה לא בכיתי. 

אני יודעת שזה לא קל לו להיות לבד הרבה זמן, באמת. אבל מהצד הילדותי והאגואיסטי שלי אני לא רוצה שהוא אפילו יצא לברים עם בנות. שלא יסתכל על בנות בכלל. לא עבר מספיק זמן. לא בשבילי וגם לא בשביל האחים שלי. אולי מגיע לו להנות קצת אבל לא ככה. לא עבר מספיק זמן. 

ושהוא אומר בטון מתוק מריר "זה היומולדת שלה היום" זה בכלל לא עוזר.