רגילה בדרך קצת אחרת

את אתמול. ואת היום ומחר ומחרתיים והיום שאחריו.

את כל הימים שבהם אריק איינשטיין לא חי

כי היא אהבה אותו, כל כך. כמו כולם היא גדלה על השירים שלו וגידלה אותנו על השירים שלו

כולם כותבים סטטוסים עליו או מעלים שירים שלו לפייסבוק אבל אני לא יכולה. כן, אני אוהבת את השירים שלו, מאוד אפילו, אבל לא אוכל להגדיר את עצמי כמעריצה ולכן גם לא כמישהי אבלה. הוא אבדה גדולה לעולם המוזיקה, אין ספק. אבל לי אישית, כבן אדם... מרגיש לי קצת צבוע לשבת עצובה עצובה בבית. סליחה. 

אל תטעו, יש יתרונות בלמות. יש דברים שלא צריך לסבול.

אה, וגם לא צריך לעשות כביסה