רגילה בדרך קצת אחרת

זה התחיל בזה שצ'אןצ'אן הייתה במסיבה עם חברים וסיפרה לי שניסתה נרגילה. ממש ממש התעצבנתי עליה. ואז היא סיפרה לי שזה ממש מגעיל ושזה לא כזה שוק שהיא ניסתה, אחרי שהיא ניסתה גם סיגריות, כמה פעמים בודדות.

תקראו לי תמימה, תקראו לי חנונית, לא אכפת לי, אבל סיגריות זה משהו שדוחה אותי. מאז ומתמיד, וזה אף פעם לא משך אותי, לא לנסות ולא להתחיל. כלום. אבא שלי היה מעשן ותמיד רציתי שיפסיק, ניסינו להחביא לו את הסיגריות ועוד כל מיני שטויות של ילדים קטנים עד שלפני שנה הוא סופסוף הפסיק.

אז התעצבנתי קצת על צ'אןצ'אן והיא אמרה שזה ממש דוחה ושהיא סתם רצתה לנסות כדי לדעת מה הביג דיל. טוב. שתהנה.

ופה זה נגמר.

או שלא. 

אתמול בערב היו אצלי מלא חברים מהתנועה, כולל ש"שינים (נכנסים ויוצאים! ווהו!), ולא היה משהו, אבל זה לא קשור. נשארו לישון אצלי שלושה חברים והלכו בערך ב1 היום. הקקות לא עזרו לי לשטוף את הבית למרות שהודעתי להם על זה מלא פעמים. יצא מצב שאני שטפתי את הבית (הלא כל כך קטן) שלי לבד. סבבה. אבא בעבודה ואחים שלי אצל דודה, אז זה מין זמן איכות שלי עם הבית והכלבה (???). שטפתי באמת בכיף. 

ואז ראיתי קופסאת סיגריות שדודה של אבא שלי שכחה אצלנו במרפסת לפני כמה ימים. 

לא יודעת למה, לא יודעת מה משך אותי, אבל איכשהו הגיעה לי סיגריה ליד. חשבתי קצת ואמרתי לעצמי, למה לא לנסות בעצם? פעם אחת לא תעשה לי כלום. אני גם לא אקח לריאות כי אסטמה זה (לא) כיף ואולי גם אני אבין מה הביג דיל.

ולא הבנתי. באמת שלא הבנתי. אני עדיין לא מבינה. 

זה מסריח בטירוף ויש לזה טעם דוחה. 

עליתי לחדר והחלפתי חולצה וציחצחתי שיניים עם המשחת שיניים החריפה כדי שלא יהיה לי ריח מהפה. 

אני לא אגיד שאני מתחרטת כי אני לא. אני בעד לנסות דברים סתם כי יש חשק באותו רגע ואני בספק שהדעה שלי לגבי סיגריות תשתנה בגלל אחת.

אפשר להגיד שאיפשהו הלחץ החברתי המטומטם הזה לגבי סיגריות השפיע עליי, אבל בכל זאת אני שמחה שניסיתי ווידאתי במתאיים אחוז שאני בחיים לא אגע בזה (יותר ), ועוד יותר אני שמחה שאני לא מסתובבת עם אנשים שלחצו עלי לנסות, כי גם חברים שלי לא מעשנים. 

ניסיתי לבד בבית, בשביל עצמי וכנראה שאני לא אספר על זה לאף אחד. 

וזהו. פה זה באמת נגמר.