אני לא יודעת מה קורה לי. אם אני סובלת מתסריטים שעוברים לי בראש בעקבות סתם תחושות בטן, כי זה כבר קרה לי פעם, דברים שגורמים לי לייסר את עצמי יותר מידי, או שהכל נכון.
הייתי רוצה לחשוב שזה משבר כמו בכל קשר, משבר שאם רוצים לעבור אותו אז עוברים אותו, אבל מפחידה אותי המחשבה שאתה לא רואה טעם לנסות לעבור אותו.
או שיכול להיות שהכל בכלל בראש שלי ושזה בסה"כ משבר קטן שאין טעם להתעסק בו בכלל ושהכל יהיה בסדר, ושסתם סבלנו משביזות כבדה.
את כל שאר הדברים שעוברים לי בראש אני מפחדת לכתוב לך, כי או שמדובר בדברים נכונים, מה שהכי מדאיג אותי, או שמדובר בשוטיות גמורות, דבר שודאי אמור להדאיג אותך, שחברה שלך סובלת מכזו פרנויה.
ואני יודעת שאתה לא אוהב לדבר על זה, ואני יודעת שזה לא בסדר שאני בכל זאת לוחצת עליך לדבר על זה, אבל אני רוצה לדעת איפה אנחנו עומדים. אני רוצה לדעת אם יש טעם להישבר עד הסוף או להירגע. חוסר הוודאות שלי עכשיו מוציאה אותי מדעתי. ואני כ"כ רוצה לקוות שבסה"כ הוצאתי את הדברים מפרופורציה ושהכל יהיה בסדר, והכי חשוב, שאתה רוצה שנהיה בסדר.
ובמידה ואתה צריך זמן אני אתן לך זמן, אבל חשוב לי לדעת מה רוצה שיקרה. חשוב לי שתהיה תקשורת כלשהי. ואני באמת באמת מצטערת שאני לא עוזבת אותך בשקט, דווקא עכשיו כשאתה צריך לנוח, אבל המצב משגע אותי או גורם לי לשגע את עצמי.
לא הראית סימנים לפני, רק בבוקר, ובהודעות שלך, התחלתי לחשוב שאתה כבר לא אוהב אותי. וברור שזו תהיה המסקנה הראשונה שתעלה לי לראש, כי זה מה שאני מכירה. אני מפחדת לשאול אותך את זה כי אני כ"כ מפחדת שאני צודקת. ובחיים שלי לא הראיתי כזו תלות באהבה של מישהו. אני מתביישת בזה כ"כ. זה מביך אותי לדעת שיהיה לי קשה לאהוב מישהו אחריך, ושאני אוהבת אותך ככה וזה לא הדדי. ואני מתביישת בזה שאני שופכת את לבי בפניך עכשיו, דבר שבטח מעמיד אותך במצב לא נעים. בעיקר אם אתה כבר לא אוהב אותי. ואני מרגישה כ"כ נואשת וכנועה, כי טוב לי איתך ואני לא רוצה שהקשר יסתיים. והתלות הזו מביכה. וזה עוד יותר מביך אם אני טועה. אני כ"כ מקווה שאני טועה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
