אולי הפעם אני כן

היום שלי נהיה עמוס, איזה כיף. מישיבה לשיעור לפגישה לשיחת טלפון דחופה, והכל מעניין ומעשי ומיידי ולמי בכלל יש זמן לחשוב על הבעיות שלי? 

גם הפוסט של אתמול נכתב מתוך שכרות של עייפות,

הזמן הפנוי כבר לא מנוצל להתבוססות עצמית בגעגועים הביתה או לאנשים או לאהבות שחלפו מזמן. 

כל הזמן מדברים איתנו על כוח שיש לרעיון של בן אדם אחד, ועם כל הרצאה של אחד כזה ששינה את העולם באיזה משהו רק מכניס בי יותר מוטיבציה,  ובמיוחד היום כשמילאתי את היום שלי במשימות והבנתי שהנה השינויים הקטנים שאני אעשה בשנה הזו כבר יוצאים לדרך. 

שינוי בתפישה,  איזה כיף אינעל דינאק!

(או: PMS קלאסי)