זהו השבוע החווייתי ביותר שלי בחודשים האחרונים, ובכל זאת אתה מדיר שינה מעיני.
קמתי הבוקר ונטעתי עשרות עצי זית, נסעתי באוטובוס ודיברתי עם חיילים, פגשתי את תומר שרון ואילן רוזנפלד שהוא בלי שום ספק גיבור ילדותי, מחר אני עומדת לחלק מזון לסודנים ופליטים ולפגוש את שאול מופז....
זה רק על קצה המזלג, ובכל זאת-כבר יותר מחצי שעה שהמחשבה עלייך מעסיקה אותי ולא נותנת לי את פסק הזמן שלי לעצמי בתוך כל השבוע הזה.
זה לא הגיוני שאאשים אותך, זו הרי אני.
הקשר ביננו יכול היה להסתכם במשיכה שלנו אחד לשני, אבל אני הכרחתי את עצמי לקבל עליי גם את כל הבעיות שלך, וזה לא מעט.
אז עכשיו, אחריי שאתה מצאת מקום זמני לישון בו הלילה-אני זו שלא יכולה לישון. בגללך.
אני תוהה אם עד מחר תשיג כסף לאוטובוס כדי להגיע אליי הביתה.
אני תוהה כמה זמן תשאר אצלי למרות שאני בכלל לא נמצאת.
אני תוהה כמה כסף אמא שלי תביא לך ועל איזה שטויות תבזבז אותו. אני אזכיר לך שאני לא מסכימה לך לקנות בזה וויד, לא כי זה רע (חלילה), פשוט כי יש דברים חשובים יותר כרגע.
אני תוהה אם תישן במיטה שלי. אני תוהה אם תעשה ביד ותחשוב עליי, כי בתכלס כבר שכבנו על כל מיטה בבית שאפשרי שתישן עליה.
אני תוהה מה תענה לאמא שלי אם היא תשאל אם אנחנו יחד.
אני תוהה אם מחר כשאני ישנה לילה חד פעמי בבית עם עוד שלושה חברים ואיתך תרצה לשכב איתי, למרות כל האנשים.
אני תוהה מה החברים שלך חושבים על המצב שלך כרגע. איכפת להם בכלל?
אני לא יכולה לישון,
כי אני תוהה אם איכפת לי ממך הרבה יותר מדי ממה שאמור להיות לי איכפת.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
