אחי הגדול סיפר לי, שכשהיה קטן בערך בגילי, הוא והחברים שלו היו נפגשים ומבעירים מדורה. איפשהו באזורים הריקים יותר של חיפה. כדי לשדרג את האירוע, היה את אותו אחד שהיה מוסיף למדורה כדור אחד של אקדח. כמובן, כדי לא לסיים את הערב בבית החולים, הוא תמיד היה מודיע לכולם לאיזה כיוון ראש הכדור מצביע, ואז כולם היו הולכים לכיוון הנגדי וחוזרים הביתה שלמים ובריאים. באחת המדורות, מישהו אחר החליט לשים כדור בתוך המדורה אבל כשאחי שאל אותו לאיזה כיוון הוא שם את הכדור, הנער לא ידע לענות לו. אח שלי סיפר לי שכולם רצו כל כך מהר, כאילו השטן בעצמו היה מאחוריהם. כל אחד תפס מחסה. מאחורי עץ, סלע- כל מה שיכלו למצוא באזור. אח שלי נותר לבד מול המדורה, בלי מקום מחסה. אבל הוא בסדר. הוא חי והוא אוהב, והוא צוחק ומחייך המון, והוא מתחתן בספטמבר ואני אוהבת אותו יותר מכל דבר אחר.