בחנתי אותו בעודו יושב מולי, ניסיתי לאתר את הבגרות שבה הוא התפאר שעה לפניכן בטלפון.
בשעה שהוא סיפר על החברה החדשה שלו שאותה פגש שבועות ספורים קודם לכן ועל עוצמת אהבתו כלפיה, ישב ובחן ללא הפסקה בחורות חולפות.
תחושת הגועל התחלפה בתחושת הוכרה, הרגשתי אסירת תודה על זה שהוא טעה בדרך והראה לי את אופיו האמיתי.
אילולא קרה אשר קרה לא היו מוסרות משקפיי הורודות והייתי ממשיכה לחיות באשליה.
וידאתי את אשר ידעתי שכל דבר שקורה, קורה לטובה ואכן כך קרה.
כי אני פגשתי את הגיבור של הסיפור שלי, פגשתי את האדם שהראה לי שאפשר גם אחרת, את האדם שעושה אותי מאושרת כל יום מחדש..
בבלוג זה
בכל הבלוגים
