והנה לכם הפרולוג......... :)
״סם! רוץ כבר!״ היא צעקה לעברו. ״הם כבר כאן והם יתפסו אותך! אסור שזה יקרה!״ היא צעקה אליו אך קולה נשמע אדיש בהתחשב במצב שבו הם נמצאו.
הוא התחיל לרוץ ועד מהרה השיג אותה ״מתפצלים״ הוא ציווה.
היה לו קול סמכותי ובטוח. מהצד היא ראתה את ליאן וטום רצים גם הם אך הם לא התפצלו הם נשארו ביחד כל הזמן. דביקים.
סירנות ייללו מכל עבר והמשטרה החלה להקיף אותם.
מכונית אדומה ויפה צדה את עינה של כריס ובלי לחשוב פעמיים היא ירתה לתוך המנעול, התיישבה והתניעה את המכונית בעזרת תיחכום שלמדה.
היא יצאה במהירות מהחניה והאיצה את המהירות עד 180 קמ״ש.
מכוניות המשטרה נסעו אחריה אבל בגלל המכוניות המרופטות שלהם הם לא הצליחו לעבור את ה-140 קמ״ש.
היא ידעה שהיא תוכל להתחמק, כמו תמיד. אך היא דאגה לסם, היא לא רצתה שישלחו אותו למוסד לעבריינים צעירים או לפנימיה צבאית. העתיד שלו ייהרס בדיוק כמו שלה ושל טום וליאן.
היה גיחכה עצם המחשבה על טום וליאן בבגדי אסירים או אוכלים ארוחות דלות, או את ליאן מקטרת על ההיגיינה והציפורניים שלה.
הם מפונקים מידי מכדי לשרוד שם. הם לא כמוהה וכמו סם.
מהצד היא ראתה מכונית ספורט כחולה ונוצצת והנהג היה עם שיער שטני בהיר וקוצים קטנים ובלונדיניים, הוא הוריד טיפה את משקפי השמש וקרץ לה בשובבות. היא שחררה אנחת רווחה, סם בחיים.
הם עקפו בכביש המהיר את המשאית שלפניהם במהירות על טבעית ולעומתם, מכונית משטרה אחת התנגשה במשאית והתפוצצה לאלפי חתיכות בתוך עננת אש.
נהג דפוק. כריס חשבה לעצמה.
היא ראתה במראה הקדמית שהיא איבדה את המשטרה, היא לא לקחה סיכונים מיותרים ופנתה בחדות לסימטה והשאירה שם את המכונית. היא טיפסה מעל גדר הטיל אל החופש.
היא פגשה בכמה מכרים, היא לא ממש ידעה את שמותיהם אבל הם הכירו אותה כמו כל שאר השכונה. היא הייתה מפורסמת.
נערה נועזת ואמיצה שבורחת מהמשטרה ועוברת על כל החוקים אך עם זאת עדינה, יפה ומסחררת את כל הבנים.
זאת הייתה תדמית מושלמת וכריס נתנה לכולם לחשוב שהיא מכירה אותם כשבעצם היא לא ידעה אפילו את שמותיהם.
הם קידמו אותה בברכה וכמה בנים שרירניים שנראו לא רע שלחו אליה מבטים פלרטטניים ומזמינים. היא חייכה אליהם בנימוס וביישנות בתולית ופנתה לדרכה.
שחקנית מעולה. כריס חשבה.
היא הגיעה לבניין נטוש שצבעו מתקלף וירדה בגרם המדרגות, בשלב מסויים היא הגיעה לסרט אדום שנמתח מהמעקה עד לקיר ועליו רשום ׳סכנה!!!׳. היא התעלמה ממנו, התכופפה ועברה אותו, ממשיכה בדרכה.
היא צלצלה בפעמון של הדלת שנראתה מרשימה מאוד ביחס לבניין כולו, מהעבר השני שאל אותה קול גס ״מי זה?״
״כריסטינה גוליבר״ היא ענתה וקיוותה שהשאירה רושם עם קולה הענייני.
הדלת נפתחה בחריקה קלה ולעיניה נגלה מחזה די מפתה.
שולחנות רולטה, מתקני הימורים, שולחנות פוקר, רמי ואנשים מכובדים בחליפות יקרות נראו מכל עבר.
היא תפסה בעיניה ביריון מגודל ששיחק פוקר. היא ראתה שמבטו שקוע בנקודה אחרת שהיא לא הקלפים שלו.
היא עקבה אחרי מבטו ושמה לב שהוא מסתכל על כוס הזכוכית שניצבה מול יריבו הזקן, הוא ראה את הקלפים של הזקן דרך הזכוכית.
היא התקרבה בצעד מהיר אל הביריון והצמידה לגבו סכין קטנה וחדה.
הוא קפא במקומו ״אני מציעה לך להחזיר לאדון הנכבד את כל כספו״ הוא הנהן אליה קצרות והחזיר את הכסף לזקן וכשראה שמבטה לא זז ממנו הוא הוסיף עוד כמה שטרות משלו, חיוך מרוצה ומלגלג נפרש על פניה של כריס והיא פנתה ללכת לדרכה.
היא טיילה עוד קצת בין המהמרים והירהרה לעצמה באירוניה שבמצב.
אנשים עמידים ועשירים מהביזנס הגדול של שיקגו, חברי פרלמנט, מפורסמים, משיקים, במאים ואנשים מתעשיית הבידור אשר מרוויחים בהרבה יותר מאדם ממוצע, יושבים בקזינו שלה ומפסידים לה את כל כספם, מתעסקים עם דברים שחורים שלא ייראו יפים בכותרות הראשיות של ניו יורק טיימס.
אחרי שווידאה שאף אחד לא מרמה והכל מתקתק כמו שעון שוויצרי היא פנתה אל משרדה ושם מצאה את סם ישוב על כיסא המנהלים, רגל על רגל והבעת פנים עסקית התנוססה על פניו.
היא ראתה את גבו של האיש הזקן שהצילה מפשיטת רגל. הוא הבחין בנוכחותה ומיהר להסתובב ולהרכין את ראשו לאות תודה ״אני מודה לך גברתי הצעירה, הייתי בטוח שאני הולך לגמור את חיי בפח הזבל״.
״אין צורך, פשוט להבא תסרוק את סביבתך כראוי ודע עם מי לשחק״ היא השיבה לו באדישות מוחלטת.
״כך אעשה גברתי״ הוא הרכין את ראשו פעם נוספת ויצא מהחדר.
כריס התיישבה במקומו של הזקן ״נוח לך להיות במקומי?״ שאלה את סם בציניות.
״לגמרי. תיזהרי שאני לא אתרגל לזה״ השיב לה באותה נימה.
״אוח.. זה היה קרוב, פעם הבאה ניצטרך להיות יותר זהירים! אנחנו כבר על הכוונת וממש לא אהבתי את התצלום שלי בתיק המשטרתי. אני לא צריכה שהוא יהיה בעיתונים״ כריס התלוננה. לא בטוח אם לאוויר או לסם.
הוא הסתכל עליה במבט לגלגני אך מלא חיבה והעדיף לא להשיב לתלונותיה כדי שלא תתפתח מריבה. אחרי שתיקה קצרה ורגועה לסם היה הצורך להוסיף ״כל עוד אף אחד לא ישתנקר וילשין, אנחנו מוגנים ואף אחד לא יוכל עלינו״ כריס הנהנה לאות הסכמה.
״הדבר האחרון שאני צריכה עכשיו זה חברים בוגדים״ אמרה במירמור.
שניהם היו מקובעים בעניין שאם מישהו מלשין עליך ולא משנה מתוך איזה כוונה, הוא נהפך לבוגד. גם אם זה בן משפחה.
כי חוק מס׳ 1 בביזנס המלוכלך הזה הוא שאסור להשתנקר. וכולם ידעו זאת ופחדו. אף אחד לא העז להלשין ולא כי הם פחדו מהעונש במשטרה אלא בגלל החרם המקיף שיוטל עליהם. הניתוק מהמשפחה, החברים, הקהילה.
עצם העובדה שהתואר בוגד מתנוסס מעל ראשיהם לתמיד וילווה אותם לכל מקום עד מותם וגם אחריו.
מקווה שאהבתם כי אני ממש נהנתי לכתוב! D:
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי: