הבוקר הזה התחיל לי כל כך טוב.  קמתי לריצת בוקר שהייתה טובה וממצה,  מזג האוויר היה נעים,  התארגנתי מהר בלי הרבה בעיות והלכתי לארוחת בוקר.  הייתה תחושה באוויר שזה הולך להיות יום טוב. 

ואז זה הגיע,  הידיעה שפוצצה לי את הבועה של "Just another perfect day" והנחיתה אותי חזרה למציאות.

בוקר טוב! למקרה שפספסת את מה שקרה במהלך "צוק איתן" או את ההתגברות של זה בשבועיים האחרונים,  האנטיפאדה השלישית כאן.

נכנסתי לאתר חדשות לקבל יותר פרטים,  בית כנסת בירושלים,  זמן תפילה,  מחבלים נכנסים חמושים בסכינים וגרזנים... 

איך אפשר,  לעזאזל?! כמה שנאה צריך כדי לעוור ככה בן אדם, כדי לגרום לו לאבד צלם אנוש ולעשות משהו כזה? 

להיכנס למקום שנחשב מקודש, לרוץ ככה בין חפים מפשע ולנעוץ סכין או גרזן באנשים.  

עם נשק חם אקדח או רובה יש איזה סוג של ריחוק,  אבל עם נשק קר אתה מרגיש איך אתה פוגע בבן אדם,  איך אתה לוקח לו את החיים....  זה פשוט לא נתפס. 

המצב יצא משליטה,  השנאה כבר כל כך עמוקה.  שניי הצדדים כל כך עסוקים בלשנוא עד שהם כבר לא מנסים למצוא פתרון. 

כבר התחלתי לפקפק בסיכוי לשלום.