כינוי:
kat_cat בת: 30
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אפריל 2014
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 4/2014
 טירונות, סדיר, פסח, עבודה
אפילו שאמרתי שאני אעדכן קצת יותר.. אני רואה שלא יוצא לי.. מעצלנות כנראה, וגם כי המחשב גוסס יותר מדיואין לי כוחות אליו כלומר, התייאשתי. 
אז אני אסכם בקצרה כמה מהרגעים החשובים של החודשים שפספסתי,
פברואר-מרץ
אז הספקתי להתחיל טירונות, שבסופו של דבר למרות שהייתי בטוחה ב100% שהיא תהיה בעובדה..
היא הייתה בטכני, אבל טוב נו, הכל לטובה, לא התלוננתי יותר מדי, נכנסתי לשוק של הטירונות ולקח לי מלא זמן לצאת ממנו. אז עשיתי סיימתי.. 3 שבועות, שאני יכולה לתאר כקשים, נפשית ופיזית, היה רגע שפשוט נשברתי, והיו רגעים שהייתי על סף בכי, פשוט כי אני כזאת בכיינית, ואני גם בחורה, אז בכלל שילוב גרוע. 
היה קשה עם הלחץ זמנים, ולסגור שבת ראשונה.. תורנויות, מעט שעות שינה, לקבל את הנשק, לירות בו בפעם הראשונה,זה שאין זמן לעשות כלום והכל על השנייה, המקום החדש, ואז לעזוב את כולם.. מבאס.
עוד הייתי לגמרי לבד.. בצוות ובחדר, ומודה שהיה לי קצת קשה.. אבל למרות הכל הכרתי בצוות שלי ובמחלקה שלי בנות כ"כ נדירות, ככה שבסופו של דבר למרות כל הקושי אני יכולה להגדיר את זה בהחלט כחוויה, כי היו רגעים טובים, וצחוקים, ושמחה, וגעגועים ואני את החלק הקשה שכ"כ פחדתי? ממנו סוף סוף עברתי.
מה גם, שזכיתי במפקדת נדירה, שנכון שהיא הייתה קשה (אבל מה לעשות שנפלנו גם על פלוגה קרבית, וגם בד"כ יש שם רק בנים), ככה שבאמת אם הייתה לי מפקדת אחרת לא יודעת איך זה היה עובר.. התמיכה והעידודים שלה זה לא משהו שאני אשכח, כי זה לא מובן מאליו.
את הסיום טירונות קלטתי באמת רק בהשבעה, שיכולתי להישבע ולהיות גאה בעצמי שאחרי שנקרעתי ועברתי את הטירונות, אני עומדת עם הנשק, עם המדים.. עם ההורים והחברים, וקולטת את הגודל הזה של המושג צבא, רק אחרי שעוברים טירונות אפשר להבין את הגאווה (לפחות לכמה רגעים הראשונים) של זה שאת עומדת במדים ונשבעת למדינת ישראל.
מרץ-אפריל
שזה בעצם.. עכשיו. אז יום למחרת אחרי הטירונות נשלחנו לסדיר, כי למה שהם יתנו לנו קצת להתאושש מהשוק?! מה פתאום. אין התחשבות בצה"ל כבר הבנתי את זה.
אז את הבסיס עצמו אני כבר מכירה מבפנים ומבחוץ, עוד מהקורסים שעשיתי, ככה שהלם גדול לא קיבלתי. האנשים אותם אנשים, רק עוד כמה חדשים, אבל העיקרון נישאר אותו עיקרון. לא יודעת עוד לא ניקלט לי שאני בסדיר.. מוזר לי עדיין לנסוע לבסיס,מוזר לי לישון שם, ומוזר לי כל השגרה הזאת, אני משתגעת
קצת מבאס לי בבסיס, כי לא יודעת איך להסביר זה חזר להיות כמו שהיה בסיפוח..
מרגיש קצת בודד לפעמים, למרות שלא חסרים הרגעים הטובים ולמזלי האנשים שאיתי הופכים את זה להרבה יותר שמח, אבל תמיד יש אבל.. ואני מרגישה שלא טוב לי.. ואני גם יודעת מה ישנה את זה,
אבל זה מרגיש כ"כ רחוק.. כאילו בניתי חומה ועכשיו שאני מוכנה לשבור אותה היא פשוט עמידה מדי.
ובסופו של יום תמיד נשארים עם המחשבות, ועדיין מרגיש לי עצוב.. ואני מרגישה את הצביעות של חלק מהאנשים, וזה חונק אותי מסביב, כאילו מחכה שאני אתפרץ כבר, וכמה אני אצליח להחזיק ככה? אני רק מקווה שזאת תקופה ואני אתעלה על עצמי מהר מאוד, כי אני פשוט לא אשרוד נפשית ככה יותר מדי זמן.
בינתיים אנחנו מקבלים חופש 10 ימים בפסח, וישר נרשמתי למלון שלי, ואני מתחילה את העבודה ביום שני של החופש יותר נכון מתחילה את האמ-אמא של הקריעה, כי הולכים לקרוע אותי, ועוד במלון, בפסח, תיירים, ישראלים, אמאלההההההה
אבל אני כ"כ צריכה כסף !!!! אז אני אסבול בשקט.
עד העדכון הבא.. מקווה שישתפר לי המצב רוח, וההתנהלות בצבא בכללי
ובכלל מקווה שאני אכיר כבר אנשים בבסיס הזה, ואולי את בעלי לעתיד?! :P
( מה.. שמעתי שזה קורה לאנשים.. חחחחח
אני אמשיך לחלום בשקט:(
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
