לפני שש שנים היא מתה.
נהג ערבי טרקטורון גנוב ונסיעה במהירות מופרזת בתוך כפר של יהודים שצמים, זה אף פעם לא נגמר טוב.

אז כן, לפני שש שנים חברה שלי, טל זינו נהרגה ביום כיפור בתאונת טרקטורון בכפר שבו אני גרה.

היום הייתה לה אזכרה, ורציתי ללכת באמת שכן, והתארגנתי ללכת, אבל פשוט לא יכולתי,

לא יכולתי להיות שם בידיעה שחברה שלי קבורה שני מטר מתחת לאדמה,

קשה לי להיות שם בידיעה שהיא לא תחזור.

קשה לי, פשוט קשה לי.

היינו חברות דיי טובות, היא תמיד עזרה לי וממש אהבתי אותה,

כולם אהבו אותה.

ואז יום אחד היא ארגנה מפגש, ליד בית הכנסת, רוב הילדים באו, ואז נהג טרקטורון מטומטם נכנס לכפר כשהוא יודע שהיום זה יום שבו אנחנו לא נוהגים,

הוא נסע מהר, והוא נסע לכיוון טל והילדים מהשכבה שלי, טל אמרה לכולם לעלות מהר למדרכה אבל היא? היא לא הספיקה ונהרגה כמה שעות אחר כך בבית חולים מהפצעים שלה..

האמת שאף פעם לא באמת הצלחתי להתגבר על המוות שלה, תמיד לדבר על זה כואב לי, וכשאני מבקרת אותה בקבר קשה לי לא לבכות, אבל אני עוצרת את עצמי, לבכות זה אומר להשלים עם המצב, ולי זה קשה.

מעולם לא התגברתי על המוות שלה, מעולם. 

אני מופתעת מעצמי XD
דבר ראשון גיליתי שאנשים סומכים עליי, לא יודעת למה.
הם פשוט סומכים, וזה מפתיע o.o
זה לא שאני לא בן אדם אמין, אני מאוד אמינה, ומקיימת את מה שאני מבטיחה וכאלו.. אבל לא יודעת זה מפתיע XD

דבר שני, אני מכורה קשות לסקרימו.
כן זה מפתיע אותי כי לפני חצי שנה-שנה תיעבתי את זה..
ובמקום לשמוע כמעט מלאכים וסימפל פלאן בזמן האחרון אני שומעת רק את זה o.o
אני רצינית, מחקתי את כ-ל השירים שהיו לי בmp כדי לשים חדשים ושכחתי להוסיף בחזרה את של סימפל פלאן, וגיליתי את זה רק שבוע אחר כך כשחברה שלי ביקשה ממני לשמוע שיר מסויים.
אתמול אני חושבת או לפני יומיים שמעתי במשך חמש שעות בערך את broken frames נון-סטופ.
~עכשיו אני שומעת את Alesana באוזניות XD~
אני מאשימה בזה את טל ופטיבר T-T
טל כי הוא הכיר לי את אלסנה וגרם לי להתחיל לחבב את זה 
ופטיבר על זה שהוא שלח לי הרבה להקות טובות והתחלתי לשמוע את זה T-T
אבל מסתבר שזה באמת טוב אז אני פחות כועסת עליהם XD

דבר שלישי, הצלצול זה לא כזה מפחיד.
אני רצינית, ראיתי היום בלילה את הצלצול 2 ולפני שני לילות את הצלצול 1 וציפיתי למשהו מבעית אבל זה לא היה מאוד מפחיד ;;
כשהתלוננתי על זה אחר כך לידיד שלי הוא טען שזה הרבה יותר מפחיד עם חברים כשהם צורחים, אז בפעם הבאה שאני אראה סרט שאמור להיות מפחיד אני אדע לראות את זה עם אנשים XD

ולדברים אחרים שקרו בזמן שלא עדכנתי ~שזה יומיים בערך XD~
מסתבר שביום רביעי אני נוסעת לשיראל D:
בחמישי-שישי יש לנו טיול של המשצים אז ברביעי אני אלך אלייה ואז נלך ביחד ^^

התחלתי לקרוא את 'עיר של עצמות' וזה טוב בצורה מפתיעה XD
לא היו לי ציפיות גבוהות בהתחלה אבל זה באמת טוב XD
אני מתעבת את סיימון T-T

ועכשיו אני אגמור את הפוסט ואלך לשחר בפלייפ כי מאוד בא לי O3O
בהביי :> 

כבר חצי שעה שאני רצה, אני לא יכולה יותר..
הגעתי לאיזשהן פארק וראיתי על הספסלים זוג חברים שהתנשקו ונראו מאושרים להחריד תיעבתי אותם ורצתי שיכה בהם ברק.
רצתי מהר עמוק יותר לתוך הפארק ואז צעקתי פשוט צעקתי הכי חזק שאני יכולה, ראיתי לידי ספסל ופח ופשוט התחלתי לבעוט בהם, להוציא עליהם את כל הכעס שלי.
המשכתי לצרוח ולבעוט עד ששמעתי מישהי צועקת "יעל?"
הסתובבתי בעיניים אדומות ונפוחות וראיתי את נטלי, מה לעזעזל היא עושה פה?
אני בפאקינג ת"א היא לא אמורה להיות כאן.
אני ממשיכה לבכות אבל בלי קול ורואה פתאום שכל החברים שלה שם.

התחלתי לקלוט שאני מכירה כמה מהם ופשוט רצתי, רצתי הכי מהר שאני יכולה.

נעצרתי ליד עץ כלשהו וצרחתי "למה?!" נפלתי על הברכיים והתחלתי לבכות, חיפשתי בתיק אחרי משהו, לא יודעת מה ואז הידיים שלי נתקלו המשהו קר 'אולר' ישר עלה לי לראש.
הוצאתי אותו ולא יודעת למה פשוט רציתי לחתוך לעצמי את הידיים לחתוך את כל הגוף העיקר שאני לא ארגיש יותר ככה, החילול הזה.
ניסיתי להזיז קצת את הצמידים ביד שמאל ולא הצלחתי אז פשוט חתכתי אותם עם הסכין, לא כולם נקרעו, מה שלא נקרע פשוט תלשתי מהיד או הוצאתי.
הסתכלתי על היד שלי שכבר כאבה קצת מהצמידים והעברתי את הסכין במהירות על מפרק היד שלי, העברתי אותה שוב ושוב, הדבר היחידי שרציתי זה שזה יפסיק.
שהתחושה החלולה הזו תפסיק.
"יעל! מה את עושה? תפסיקי!" שמעתי קול קורא כמו מתוך הים והרגשתי שמישהו מעיף לי את האולר מהיד.

המשכתי ליבב כמו תינוקת, גם בגלל שהיד שלי צרבה מכאב וגם בגלל ההרגשה הנוראית שלי.

"מה קרה? את מוכנה להסביר לי?" היא שאלה בפאניקה, אבל אף אחד לא יכול להבין, אף אחד.

"הוא.. הוא.. ניסה.. ו.. אז.. הוא.. ולא הצלחתי.. בסוף.. ברחתי" ניסיתי להגיד אבל כל הזמן נעצרתי ונשנקתי לא יכולתי לספר לאף אחד
"בן" הצלחתי להוציא לבסוף,
"תקראי לבן" הבנתי שהוא היחיד שיוכל אולי להבין אותי, הרי לפני חמש עשרה שנה זה קרה גם לו, לא?

"בן!! בוא מהר" שמעתי אותה צועקת
אחרי פחות מדקה הוא הגיע,
"היא רוצה לדבר איתך, היא חתכה את עצמה מקודם ולא יודעת, משהו לא טוב עובר עליה, תנסה להוציא את זה ממנה טוב?" היא אמרה בסוג של התחננות

"אני אשתדל" שמעתי אותו אומר ואז שמעתי צעדים מתרחקים, נטלי כנראה הלכה כדי שאני יהיה לבד.

"איך אני אמורה להתגבר על זה?" שאלתי בשקט
"תסביר לי איך אתה יכול... איך אתה מצליח" אמרתי שוב.
"מצליח מה? תסבירי לי מה קרה.." הוא שאל בלי להבין על מה אני מדברת
"בואי" הוא אמר וניסה להקים אותי, למרות שהייתי יחסית חלשה לא נתתי לו, מלמלתי "תחבק אותי, אל תעזוב" הייתי חייבת לחבק מישהו שאני בוטחת בו, מישהו שאני מכירה.

הוא לא מאוד הבין אבל הוא חיבק אותי, ופשוט נאחזתי בהרגשה הקלושה הזו של בטיחון וחיבקתי אותו חזק, לא יכולתי לסבול את זה יותר.
לא היה אכפת לי שאני מכתימה את החולצה שלו בדם, לא היה אכפת לי מכלום.
"אני.. במונית.." לחשתי לבסוף.
ראיתי שביב של הבנה בפנים שלו והמשכתי בשקט.. 

"אני מרגישה כאילו.. כאילו אני כבר לא שייכת לעצמי, כאילו הגוף ונפש שלי כבר לא שלי... אני לא יכולה יותר.."
"אני מבין" הוא אמר וחיבק אותי חזק, ידעתי שההבנה הזו שלו היא אמיתית.
"בואי" הוא אומר ואני הלכתי אחריו, ולראשונה הרגשתי בטוחה.

אני מרגישה כאילו אני תקועה באותה שגרה...

הכל אותו דבר.

שום דבר לא באמת משתנה.

שיניתי עכשיו את המראה של הבלוג גם כי הצבעוניות הזו עצבנה אותי וגם כי אני קצת מבואסת בכמה ימים האחרונים... לא יודעת למה...

~אם אתם מוצאים טעויות כלשהן, טקסט כלשהו שאי אפשר לראות כי הצבעים זהים וכו' תגידו לי ואני אתקן~
לפעמים אני רוצה פשוט ללכת למספרה או משהו, ולעשות תספורת שונה,

ללכת ולעשות דברים אחרים, להשתנות.

אבל מצד שני אני רוצה להישאר במקום, כי יחסית טוב לי פה.
איפה שאני.
כמו שאני.
ושני הצדדים האלו, הצד שרוצה להשתנות והצד שרוצה להשאיר הכל כמו שהוא היו דיי שווים, אבל עכשיו.. לא יודעת, הצד שרוצה שינוי ניצח.

השגרה הזו והיומיומיות הזו משגעים אותי!
אבל...

אני לא יכולה לעשות את זה.

מקודם שאלתי את אמא שלי "אמא, אולי אני אלך למספרה ויסתפר, יעשה משהו שונה? נמאס לי מהשיער שלי"
והיא אמרה לי לא.
וזה היה מוזר, כי תמיד היא מסכימה לי לעשות את הכל בשיער שלי.

שאלתי אותה למה והיא ענתה לי "כי הפעם את נראית רצינית מדיי, ואני לא באמת רוצה שתעשי את זה, אז לא."
אז היא מנסה להגיד לי שבשאר הפעמים היא לא האמינה שאני באמת יעשה את זה?
אבל וויתרתי לה, בסופו של דבר, אני צריכה את ההסכמה שלה.

שאלתי אותה "אז מה עם ההליקס, אמרת שאני אוכל לעשות אותו אחרי ראש השנה"
והיא אמרה לי שכבר נדבר על זה מתישהו, לא עכשיו.
וזה מעצבן, כי אני מאוד חיכיתי לזה...

אני תוהה איך אני יכולה להשתנות, לא רק חיצונית, כי זה לא באמת משנה, אני יכולה גם לקחת פרחה שאוהבת מזרחית ולגרום לה להתלבש כמו אימואית עם עיפרון שחור, זה לא אומר שהיא כזאת.

לפעמים אני חושבת שאולי זה לא באמת תלוי בי, זה שאני רוצה להשתנות,
אני פשוט ישתנה בלי להרגיש בסופו של דבר.

אבל זה העניין, אני רוצה להרגיש את השינוי הזה.

אני רוצה לעמוד בסופו של דבר מול עצמי ולהגיד "וואו שלי, השתנית"
ולא בצורה רעה, אלא השתנות לטובה, לפחות מבחינתי.
אני לא יכולה להגיד שלא השתנתי בכלל, זה שאני עכשיו כותבת את הבעיות שלי ומה אני מרגישה בבלוג במקום לשמור אותם בבטן זה כבר שינוי,

זה שאני כבר לא שומרת את כל מה שאני כותבת/מציירת רק אצלי במחברות בלי שאף אחד יראה זה גם שינוי, אבל לא יודעת..

זה פשוט לא מספיק.

אני צריכה, לא... אני חייבת שינוי.

שינוי משמעותי.

שקט זה איכסה ._.
מקודם ביליתי שעתיים תמימות בשקט.
זה היה סיוט .__.
שניים מתוך שלושה מחשבים היו תפוסים, השלישי, אחותי לא הסכימה לי לגעת בו.

הטלוויזיה לא שידרה שום דבר מעניין ואני התחרפנתי O-O

אז החלטתי לקרוא ספר, גמרתי אותו מהר מדיי ._. 
תוך ארבעים דקות סיימתי אותו משמע? עוד שעה ועשרים דקות של סבל~ 

התחלתי לבהות בקיר.

ואז התחילו מחשבות לעלות לי לראש.

ואז התחלתי לתהות איך אנשים רואים אותי מבחוץ.

ואז הבנתי שאני מאוד משועממת אז הלכתי לחדר.

התחלתי לבהות אצלי בחדר בקיר, לא היה משהו מעניין.

התחלתי לתהות לאן נעלמו לי דברים שמקודם היו לי בחדר.

ואז מצאתי אותם וחזרתי לבהות בקיר.

ואז גיליתי משהו..

השממית נעלמה ;O;

השממית היקרה שהתנחלה לי בחדר לא נראתה כבר שבוע שלם כשאני חושבת על זה ;;

היא תמיד הייתה יוצאת מהחור/קן שלה מדי פעם, רוב הזמן בלילה וכבר כמה ימים שאני לא ראיתי אותה ;; 

על שמה דנה נקראת 'שממית מנצנצת'

אם השממית הזו מתה זה יהיה מצער ;;

אבל אולי... יום אחד.. היא תחזור XD

טוב אחרי ההבנה שהששמית נעלמה ~מרוב שיעמום התחלתי לחפש אותה ברחבי החדר~

חזרתי להשתעמם .-.
~נשארו לי עוד ארבעים דקות של סבל~

התחלתי להתהות מה יקרה אם אני ירה לעצמי ברגל ועד כמה זה יכאב.

אז הלכתי לשאול את אמא שלי עוד כמה זמן אני אוכל את המחשב היא אמרה פחות מעשר דקות, התעודדתי וחזרתי לבהות בקיר.

אחרי עשר דקות חזרתי אליה ושאלתי אם אני אוכל את המחשב, היא ענתה לי שלא ושהיא תקרא לי -,-

יופי אמא, כבר היו לי ציפיות XD

המשכתי לחכות,

התחלתי לגזור חולצות שלי שכבר כמה זמן שרציתי לגזור אבל לא היה לי כוח.

סיימתי.

עליתי לאמא שלי לשאול שוב ומה אני רואה? היא נרדמה, באמת יופי T-T
לקחתי בשקט את המחשב והנה הנני כאן D:

כבר לא משעמם XD

ואם אני כבר פה אז אני אספר על היום XD

~לא שהיה משעשע או מיוחד במיוחד XD~

נאמ... היום התחיל דיי בלילה XD
אז אני אתחיל מהלילה ~של אתמול לא של עכשיו XD~
דיברתי עם נטע בסקייפ ואז התחיל לשעמם לו והוספנו את טל,

היה.. מוזר למדיי XD
באיזה שהוא שלב טל קרא לנטע ברוסית הומו ~לא חשוב למה~ ואז נטע אמר "אני באמת הומו" וצחק, משהו כזה,

ואז טל נזכר שאיפשהו פה היה כתוב שהייתי מאוהבת בידיד ההומו שלי, והתחיל לשאול אותי בנוגע לזה XD
זה היה מחרפן T-T

הוא ניסה לשאול על זה בסקייפ בלי להגיד על מה הוא באמת מדבר ודיי הצליח XD

אבל זה טל, הוא אידיוט ^_^
בכל מקרה, באיזשהו שלב נטע הלך ונטש אותנו כי לא היינו מוכנים לגלות לו על מה אנחנו מדברים ~אני וטל~
ואז נשארו רק שנינו.. בדד, 

אני לא זוכרת המון כי הייתי כבר דיי עייפה אבל לא מאוד אני רק זוכרת שהוא התעלל בברציות ובסוס הפוני שלהם XD
~בכמה משחקים בנט גיימס XD~
ושהוא אמר משהו על הכובע הכחול שלו ועל זה שהשיער שלו חלק פתאום XD

נאמ.. אחר כך ~כשסיימנו את השיחה, בסביבות שש בבוקר אם אני לא טועה XD~

המשכתי לקרוא סיפור באינטרנט, ואז נמאס לי אז יצאתי החוצה וישבתי קצת עם אחותי חברות שלה וההורים שלנו XD

ואז אני לא כל כך זוכרת אבל בסוף נרדמתי XD
התעוררתי בארבע בצהריים, לא היה לי מושג איפה אני ומה לעזאזל קורה כאן XD

לא היה אף אחד בבית אז יצאתי החוצה והרבה אנשים ישבו שם ~אורחים והמשפחה שלי~

אחרי שלום אפתי וחלש למדיי נכנסתי הביתה וישנתי עוד קצת ואז הלכתי למחשב, 

אני לא ילדה של בוקר ~או ילדה של הזמן שאחרי שהיא קמה~

אז לא היה לי כוח לאנשים XD

נכנסתי לפייסבוק, שיחקתי מעט עם מיכל בflyff ואז אחותי בעטה אותי מהמחשב שלה, 

עברתי למחשב של אבא שלי ועד שאמא שלי לא לקחה לי אותו הייתי עליו,

עברו להם השעתיים הבלתי נגמרות והנה אני כאן XD

הוו וכן, ערב חג? היה נחמד שכזה ^^

עשינו אותו עם חברים ויש להם ילדה שלומדת איתי בבית ספר בערך בגיל שלי ודיברנו הרבה ^^

וזהו XD

הו כן, וסקרימו זה טוב *~*

ווי~
חופש D:
לא T-T
יש חגים ויש אמא שמתחרפנת מהכנות לקראתם והופכת אותי לסייעת החצי רשמית שלה, אישית? אני מעדיפה כבר ללמוד XD

חברה שלי טוענת שאני הופכת לחתול כשאני מתעצבנת, זה לא נכון ><
כבר יומיים שלא יללתי ~הכוונה עשיתי מיאו או וכן תאשימו בזה את נגה XD היא מיכרה אותי למיאו הזה XD~
ולא נשפתי על אף אחד בעצבנות עם שיניים חשופות וידיים מורמות באיום ><
זה קורה רק כשאני ממש עצבנית או כשאני ממש כועסת או כשאני ממש לחוצה ~נגיד כשטל מצא את הבלוג הייתי בלתי נסבלת למשך השעה הזו XD~
 

בכל מקרה... אני עכשיו מסדרת את הבית עם ההורים שלי לקראת החג ;;
והיום זה הפינישים... וזה סיוט ;;
אני אפילו לא רוצה להתחיל לחשוב על מחר XD

התחלתי להתמכר ברמות קשות לשיר הזה וללהקה בכללי, עדיין לא ברמות סימפל פלאן אבל זה מתקרב XD

ואתם מוזמנים להאשים את פטיבר בהתמכרות הזו T-T
הוא הכיר לי אותם XD  

אחותי טוענת שזה זבל ושאף אחד לא שומע מטאל/סקרימו אבל לא אכפת לי XD
אני אוהבת את זה ^~^

אני טובעת בכביסה ובבגדים XD
יש דברים שלא ידעתי שאפילו היו קיימים XD

אבל נו.. כל אחד צריך לסדר את החדר מדיי פעם XD
~החדר שלי נראה כמו אחרי פיצוץ גרעיני של בגדים ~של כל המשפחה לא רק שלי XD~
זה לא מראה נחמד XD~

מצאתי כל מיני דברים הזוים שהתחבאו מתחת להכל XD

אבל הגיע הזמן שאני אסדר אותו, אני הולכת להתנחל בו השנה וללמוד ;;

כן ללמוד ;;

זה איכסה, אבל אני חייבת ציונים טובים, ואפילו מעולים, המגמה שאני רוצה היא הכי קשה בבית ספר, וגם אני שוקלת לעבור לבית ספר אחר עם תוכנית ייעודית למה שאני מכוונת אליו,
אוף, למה כולם צריכים ציונים טובים בשביל זה? זה כולה כימיה-ביולוגיה ;;

במקרה הכי גרוע נלך למגמת אומנות ^^
זה גם יכול להיות נחמד במקרה שאכשל במתמטיקה XD

התמכרתי למשחק חדש-ישן בשם Flyff וגרמתי לשתי חברות שלי לשחק בו גם XD
הן אומללות וחסר ידע כללי על המשחק אז זה מצחיק לשחק איתן XD
~אור כל הזמן מתה ומיכל מתלהבת מהאפשרויות תזוזה של הדמויות, זה משעשע למדיי XD~ 

אני כבר ברמה 40 D:

הממ..מה עוד? .-.
או כן, הייתי במסיבת הפתעה למישהי חמודה מהגרעין אומנויות ^^
הממ.. זה היה מצחיק למדיי XD

נסעתי עם חברה שלי נעם, היא הייתה צריכה שמישהו שאמא שלה מכירה יסע איתה לטבריה, נטע לא יכל כי הוא היה אמור להישאר עד ארבע אז היא ביקשה ממני לבוא איתה, אמרתי לה סבבה, ואז בבוקר שהיינו צריכים לנסוע אמא שלי הביאה לי 200 שקל והלכתי לבית ספר, היינו אמורות לנסוע ישר אחר כך, אז נמנמ.. בית ספר לא מעניין..
ירדנו אצלי בבית ואז אחרי שגילנו שהפלאפון שהובטח לי לא יגיע בזמן דיברנו עם אמא של נעם ובסוף נסענו בלעדיו, היא הייתה לחוצה קצת, אבל הבנתי אותה זה היה באמת מוזר XD
בכל מקרה שתינו התארגנו היא החליפה בגדים ורצנו לתחנה ליד הבית שלי,
חיכינו,
וחיכינו,
ואז הגיע אוטובוס, 
עלינו שילמנו ונסענו,

זו הייתה נסיעה ארוכה מדיי ומעצבנת XD

אבל בסופו של דבר היא עברה בשלום יחסי,

הגענו לתחנה המרכזית, אבישי ~מי שהיה אמור לעזור לנו כדי שנדע איך להגיע למקום הנכון~ לא שם O:

אני אגיד את האמת? קצת נלחצנו..
רצנו בכל בתחנה כדי להיות בטוחות שהוא לא שם וכשהבנו את זה שאלנו איך מגיעים לרחוב שבו זה אמור להיות, קיווינו שנראה שם מישהו מוכר XD

ואז חיכנו לאוטובוס..

הוא לא הגיע אז אמרנו 'טוב נו ניקח מונית' הלכנו לכיוון המוניות והזבל רצה 30 שקל לנסיעה של חמש דקות בערך אז אמרנו לו לא ותודה ואז קלטנו שבקצה השני של התחנה האוטובוס שלנו הגיע, ייפי -,-
דפקנו ספרינט לאוטובוס והספקנו, אמרו לנהג כמה פעמים להגיד לנו איפה לרדת והוא אמר לנו, באמצע הנסיעה נעם ביקשה ממשהי שם להשתמש בסמארטפון שלה בשביל להיכנס לפייסבוק, כי רק שם היה לי את המספר של אבישי, האישה הסתכלה עלינו קצת מוזר אבל הסכימה ובדקנו ורשמנו אותו, ואז ירדנו, 

בסופו של דבר אחרי קצת לחץ ומעט כאב ראש אבישי וסנדי הגיעו D:

הלכנו איתם והתחלנו לארגן את הדברים, מצאנו שם ארגז תחפושות והיה ממש מצחיק,

לאא לאט באו עוד כמה אנשים ואז הגיע הדודו XD

הרבצתי לו, הרבה.

אבל הוא עצבן אותי, הרבה.

וזה היה מגיע לו XD

 והיה שם ציצי מזוייף כזה אבל הוא היה קרוע, ורק צד אחד היה מחובר, אז בסופו של דבר הצלחתי לחבר גם  את הצד השני והוא לבש אותו, 

ואז האידיוט קרע אותו שוב

ככה כמה פעמים וכל פעם הרבצתי לו שוב ושוב על זה XD

מסכן?.. לא כל כך XD

בכל מקרה...

השעה חמש מגיעה, תמר צריכה לבוא, אני בכוננות קונפטי...

והיא מגיעה, אני מנסה להפעיל את התותח קונפטי הזה, האידיוט לא פועל T-T

כולם מנסים להפעיל אותו, הוא עדיין לא פועל,

אחרי שהעברנו אותו התעללות כוללת ושליפה של הקונפטי ממנו בעזרת מספריים גילנו את הבעיה, לא סובבנו למקום הנכון T-T

ואז נעם ניסתה שוב ובערך פוצצה את זה על דודו ועל עוד כמה..

אבל זה לא היה עם קונפטי אז זה לא כאב XD

נממ... היה כיף בסופו של דבר XD

בשש וחצי אני ונעם התכוננו ללכת ואז גילנו משהו, אין לנו מושג איך להגיע לתחנת אוטובוס O:

אז ניסינו לשכנע אותם לבוא איתנו ולעזור לנו, רק אחרי הרבה שיכנועים העצלנים הסכימו XD

הלכנו ובדיוק באה מונית שירות אז עלינו עליה והגענו לתחנה המרכזית,

אחרי רבע שעה בערך האוטובוס הגיע עלינו עליו ומי התיישבה לידי? מישהי מהשכבה של אחותי XD

דיברנו קצת והיא הייתה ממש נחמדה ^^

לה לה לה... ירדתי חזרתי הביתה ונרדמתי XD

נאמ... 

זהו...
או וכן!!
אחותי הביאה לי שתי חגורות שהיו שלה אבל היא כבר שונאת ~אני לא מאוד מבינה למה כי הן אוסומיות~
אלו שתי חגורות ניטים, אחת לבנה ואחת שחורה עם ניטים שחורים אפורים כאלו, הן מגניבות *~* 

וגם אמא שלי הכריחה אותי ללכת איתה לקנות בגדים לחג ;;
ואני שונאת קניות ;;
אבל בסוף קניתי ג'ינס שחור אחד וחולצה שכתוב עליה:

Why am I single?

Because I can't date with music 

אני מאוד אוהבת אותה XD

אמא שלי קצת פחות אז בשביל שהיא תתרצה קניתי גם חולצה כחולה סבירה שכזו..

ועכשיו זהו XD

ביי ביי ושנה טובה ^^

הממ.. זה קטע שכתבתי לפני כמה ימים, חברה שלי קראה אותו ואמרה לי להעלות אותו,

היועצת שלי הכריחה אותי להביא לה לקרוא אותו אז היא אמרה לי שהוא בסדר, ותהתה למה אני כתבתי על זה, ~אני בטוחה שהיא חושבת שיש לי כמה בעיות רציניות, אני פלטתי מיאו באמצע השיחה איתה ._.~

אז החלטתי לפרסם אותו, אני מחבבת אותו קצת, אבל הוא לא מאוד טוב ._.

ולא מצאתי לקטע שם... רעיונות יתקבלו בברכה 3:

טיילתי לאיטי בכביש.

הכל שומם.

כולם ישנים.. טוב.. לפחות רובם,

עכשיו שלוש בלילה, הם אמורים לישון...

אני אוהבת לטייל ככה.. בחושך.. יחפה..

קל לי לחשוב ככה..

זה מרגיע..

"רוול" שמעתי קול מוכר קורא לי, אבל התעלמתי, אף אחד לא אמור לקרוא לי עכשיו..

"רוול!"  שמעתי שוב והפעם הקול היה תקיף מעט יותר, לא יכולתי להתעלם.

סובבתי את הראש והפסקתי לנשום.

"ג'יימי..." לחשתי

"אתה.. אתה.. חי.." אמרתי ורצתי לחבק אותו,

הוא נעלם לפני שלוש שנים, ולא מצאו אותו..

הייתי בטוחה שהוא מת.

"מה.. איך.. ג'יימי!!" אמרתי וחיבקתי אותו יותר חזק,

הוא הרחיק אותי ממנו בעדינות,

"רוול, יש כמה דברים שאת צריכה לדעת, אני לא חוזר, אבל הייתי חייב להבהיר כמה דברים."

"כמו תמיד" אני נאנחת בשקט, הוא חייב להרוס הכל, תמיד.

"מה קרה? למה אתה לא יכול להישאר?" אני שואלת,

"אני מת." הוא אומר בפשטות,

"אל תדבר שטויות, אתה כאן עכשיו, איך אתה יכול להיות מת?" אני שואלת וצוחקת 'מה יש לו?'
"לפני שלוש שנים נפלתי מצוק ומתתי, אבל יש כמה דברים שאת צריכה לדעת, אני לא יכול לעזוב בשקט לפני זה.."

צחקתי בעצבנות "ג'יימי באמת.. על מה אתה מדבר?"

הוא נאנח.. "תסתכלי"

הוא לוקח אבן חדה שהייתה זרוקה על המדרכה ודוקר את עצמו, לא יורד לו דם, הבשר הפנימי שלו בצבע חום בוצי ולמרות העומק של הפצע אני לא רואה סימנים לעצמות או אפילו סימנים לוורידים או כל דבר אחר.

ושתי שניות אחר כך, הפצע נעלם.

הוא באמת מת. או אולי לא, אבל חי הוא כבר לא.

"מה אתה צריך להגיד לי?" אני שואלת ונעזרת בעץ שלידי כדי לא ליפול.

"מאט, החבר שלך בשלושת השנים האחרונות הוא מי שהרג אותי, הוא דחף אותי מהצוק, תתרחקי ממנו, זה הכי טוב שתוכלי לעשות בינתיים..

הוא..הוא.. רוצה להרוג.. אותך. פשוט תתרחקי ממנו או שתמותי"

לוקחות לי כמה דקות לעכל את מה שהוא אומר. 
מאט אוהב אותי..

הוא לא יהרוג אותי..

נכון?

"בסדר.. אני.. אני.. אנסה" אני מגמגמת, עדיין לא מעכלת לגמריי את הסיטואציה..
"תיזהרי" הוא אומר ונעלם.

הוא מת. אני צריכה להיפרד ממאט. אני בסכנה. ג'יימי הלך. מאט הרג אותו. מה לעזעזל קורה פה?
בלי ששמתי לב התמוטטתי על המדרכה והתחלתי לבכות, לפני חמש דקות הכל היה נורמלי, ועכשיו? הכל הפוך. 

***

"רוול לפחות תסבירי לי למה!" מאט צועק,
"אני.. אני.. אני פשוט רוצה להיפרד ממך!" אני אומרת ומתאפקת לא לפרוץ בבכי.

"אבל למה? אנחנו כבר שלוש שנים ביחד! לפחות תסבירי לי למה.." הוא אומר בהתחננות ואני לא יכולה יותר..

"זה נגמר" אני אומרת נחרצות והולכת, אני חייבת לגמור את הקשר הזה, אני לא יודעת למה, אבל אני פשוט חייבת.
בשביל ג'יימי.

כשאני מגיעה לשירותים אני נכנסת לאחד התאים ומתחילה לבכות.

ג'יימי צדק, הייתי חייבת לסיים את זה לפני שאני אמות.. אבל אולי.. לא הייתי מתה, אולי בכלל היה לי שווה לקחת את הסיכון ולהישאר עם מאט, בכל זאת.. אני אוהבת אותו.. ואולי.. "אוח!" אני צועקת ובועטת בדלת של התא, מה לעזעזל עשיתי?! מה אני עושה עכשיו? אלוהים אדירים, למה הכל כל כך מסובך?! אני חושבת ודופקת באגרופיי על הדלת.

כשאני סופסוף מפסיקה לבכות ונרגעת קצת ג'יימי מופיע שוב,

"תודה" הוא אומר מחבק אותי חזק ואז נעלם..

אני מבינה שסופסוף בזכותי, הוא יכול לנוח בשקט... 

הממ... זהו.. אז.. תגידו מה דעתכם בתגובות~

שמתי לב שבפוסטים האחרונים רק התלוננתי או סתם כתבתי דברים מטומטמים XD

מצטערת XD

זה לא בכוונה XD

אבל אני אשתדל לא לעשות את זה יותר (:

וסתם כמה דברים שקרו....

1) ציור שציירתי במשך חודש בערך בשביל חברה שלי נעלם T_T

ועכשיו אני מציירת אותו מחדש, והוא מעצבן אותי XD

עידוד מישהו? :>

2)

והייתי צריכה לעשות מבחן, כי המורה המטומטמת שלי החליטה להוריד אותי הקבצה באנגלית בטענה שאני לא לומדת, אבל לצערה קיבלתי בו 90 והיא לא יכולה להגיד לי כלום XD

להפך, הרכזת אנגלית שלנו המליצה לה להעביר אותי להקבצה השנייה שזה גם א'1 אבל הם לומדים משום מה קשה יותר XD

אבל אני באמת לא לומדת בשיעור הזה כלום, אני רק מקשיבה למוזיקה בקצה של הכיתה XD

כל עוד אני מוציאה 80-90-100 המורה שלי לא יכולה להגיד לי כלום, גם אם אני אפילו לא באה לשיעורים XD

ונמאס לי ממספרים אז אני פשוט ממשיכה XD

הבטחתי לעצמי שהשנה אני יהיה תלמידה טובה, ואחרוש ואלמד, חחח כן בטח XD

בקושי שבוע עבר וכבר יש לי שני חיסורים, הוצאה אחת מהכיתה, שתי הפרעות והרבה איקסים עם אי הכנת שיעורים XD

נו מה אתם רוצים? אני שונאת את בית ספר XD

אמא שלי על סף להסכים לי לעשות הליקס D:

אחרי חצי שנה של שיכנועים היא סופסוף עומדת להסכים לי D:

כל עוד אחותי לא תמנע את זה ממני איכשהו באחת הדרכים המעצבנות שלה, בעוד חודש בערך יהיה לי הליקס D:

~היא הלחיצה את אמא שלי שאני אאבד שיווי משקל ויתעלף פתאום T_T~

מפתיע אותי אבל אני סבירה למדיי בלימודים, את הכל בינתיים אני מבינה ומצליחה, חוץ מבמקצוע אחד T_T
מתמטיקה.

המורה שלי שונאת אותי, 

היא בוהה בי ובחברה שלי כל השיעור, ומילה אחת שמישהי מאיתנו אומרת "אתן לומדות בנות?" או "מה אתן עושות עכשיו? את רוצה לעוף מהכיתה?"
~לקרוא במבטא רוסי מעצבן~

והיא מלמדת לא טוב כזה ><
אני מבינה את החומר אבל... היא תמיד מעוותת את המילים כשהיא כותבת ואז זה מבלבל ואני לא מצליחה להבין כלום ;;

ויש לי גם חוברת עצומה לעשות כי לא עשיתי אותה בחופש ><
~אוקיי אני מודה הפעם זו אשמתי~

היום לא הלכתי לבית ספר כי אני מרגישה זוועה, אבל נקווה לטוב XD
~ושהמחנכת שלי לא תשים לב שאני לא שם XD~

וזהו, בקרוב יוצאים לחופשות חגים XD

אז.. נמנמ.. ביי בינתיים XD 

אמא שלי מצאה את הבלוג ס.ס
ברוב גאונותי שכחתי לסגור אותו כי נרדמתי, והיא מצאה אותו ס.ס
והוא היה פתוח על עריכה, משמע הייתה לה גישה גם לטיוטות, ובטיוטות... בואו נגיד... יש כמה דברים שכתבתי ואסור לאף אחד לראות אותם ><
אני מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מקווה שהיא פשוט סגרה אותו ולא התייחסה לתוכן, אז בינתיים אני אגשש מעט, אבל אם היא ראתה אותו,אני יורה בעצמי D:

כי אמנם זו אמא שלי, אבל זו אמא שלי, יש דברים שהיא לא צריכה לדעת XD

אוי שיט, זו יכולה להיות גם אחותי ><

דהפאק, אם זאת אחותי הסיכוי שהיא ראתה את הטיוטות הרבה הרבה הרבה הרבה יותר גבוהה!

אוי נו באמת, למה המשפחה שלי כל כך גדולה? ס.ס

איך אני אמורה לדעת אם מישהו מהם ראה משהו? ס.ס

ואני בטוחה שמישהו מהם נכנס כי הפוסט שהתחלתי לכתוב לפני שנרדמתי נמחק, ולא נשמר בטיוטות....

בעצם... אם זו הייתה אמא שלי ככל הנראה היא יצאה ישר מהבלוג, כי אם היא הייתה מתעמקת, אז, היא הייתה רואה את הפוסט על הדיכאון ואז הייתה מעירה אותי ומדברת איתי על זה.....

ואם זו אחותי, אני מניחה שזה לא כל כך נורא, אולי גם היא ישר יצאה, אני אשאל אותה XD

אחלו לי בהצלחה, אני הולכת למשימת התאבדות עם אמא שלי ואחותי XD