ווי~
אמא שלי רוצה לשלוח אותי לפסיכולוג.
ולא, לא בגלל שהיא גילתה שאני חותכת אלא בגלל בעיות השינה שלי.
היא התעוררה לא מזמן(אל תשאלו אותי למה היא מתעוררת בחמש בבוקר כשזה שבת בבוקר)וראתה שאני עדיין ערה, כבר ממזמן היא שמה לב לזה שאני בקושי ישנה.
(וכשאני אומרת בקושי הכוונה שביום רגיל מתוך 24 שעות אני ישנה רק שעתיים, זמן ארוך מספיק בשביל להביא לי כוח וקצר מספיק כדי שאני לא אספיק לחלום חלום צלול)
האמת שכבר ממזמן היא חשבה על זה, לשלוח אותי לפסיכולוג, מאז שהיועצת של הבית ספר דיברה איתה, אבל הצלחתי כל הזמן להוריד אותה מהרעיון, אבל עכשיו היא החלטית, היא תשלח אותי לפסיכולוג.
ואני מבינה את הדאגה שלה, אבל אני שונאת פסיכולוגים.
ואני גם שונאת לישון אבל גם ממש אוהבת לעשות את זה.
אני שונאת פסיכולוגים כי הם תמיד מצפים ממך שתדבר איתם, שתספר להם מה עובר עלייך, כאילו אתה מדבר איתם סתם על הדרך.
וגם, אני לא מסוגלת לסמוך על אנשים בצורה טוטאלית, אני פרנואידית מאוד, מאוד.
ובד"כ הפרנויות שלי מתקיימות, כל הסרטים שאני חושבת עליהם בראש מתקיימים.
אז גם אם הפסיכו תרצה שאני אדבר איתה בפתיחות זה לא יקרה, כי היא מיד תדווח על הכל להורים שלי או למקום אחר, ואז, החיים שלי כבר לא יהיו שקטים, כי אנשים ידאגו לי ואני שונאת את זה שדואגים לי.
אני רגילה להיות זו שדואגת, לא שדואגים לה, אני לא רגילה למצבים כאלו, שלי יש בעיות ואחרים דואגים לי, אני רגילה להדחיק, הכל.
ואני שונאת להיות באזור הלא מוכר הזה, של להדאיג ולא להיות באזור שאני רגילה אליו, של להיות מודאגת.
ובקשר לשינה, אני לא אוהבת לישון כי בחלומות עולים לפני השטח דברים שאני לא מסוגלת להתמודד איתם כשאני ערה.
והכוונה לא לחלומות מטושטשים כאלו שבקושי זוכרים מהם משהו, כשאני חולמת אני בד"כ חולמת חלומות צלולים, כאלו שזוכרים בהם כל פרט ופרט, כל מילה ומילה כל תנועה, הכל.
וכשאני חולמת חלומות כאלו הם מלווים אותי הרבה זמן, ואני שונאת את זה.
ובד"כ לפני שאני נרדמת יש כמה דקות שהמחשבות שלי לא עוברות דרך מסננים כלשהם אז אני חושבת על הכל, וכמובן יש דברים שלא מוצאים חן בעיניי אבל אני ממשיכה לחשוב עליהם.
ובגלל זה אני לא אוהבת לישון, כי אני לא אוהבת את זה שהדברים בתת מודע שלי עולים לפני השטח כשאני ישנה, וגם את הדקות האלו לפני השינה.
אבל מצד שני אני ממש ממש אוהבת לישון, אבל שינה נטולת חלומות.
כי בשינה כזו אני שוכחת מהכל, אני מחוסרת הכרה לכמה שעות מאושרות ולא מודעת לסביבה.
אני לבד, בשקט, ואף אחד לא מפריע לי.
וכמובן שאני לא יודעת מתי הולכת להיות לי שינה נטולת חלומות ומתי לא, אז ככה ששני הצדדים, זה שאוהב לישון וזה שלא דיי רבים ביניהם.
אבל מה שאני עושה זה פשוט לעייף את עצמי כל כך ככה שהדקות האלו לפני השינה הופכות לשניות והמוח שלי עייף כל כך ככה שלרוב השינה שלי נטולת חלומות.

וואו זה פוסט מוזר .-.
אבל בקיצור כי אפילו אני לא הבנתי כלום מזה, אמא שלי רוצה לשלוח אותי לפסיכולוג, ולצערי אני יודעת שאני לא אוכל להתחמק מזה הפעם כמו תמיד, כי היא כבר מודאגת מדיי.
ואני שונאת פסיכולוגים.
אני בטוחה שזה לא ייגמר בטוב, כי לדברים יש נטייה להתגלגל, ואני יודעת את זה מניסיון.
(כבר עברתי שני פסיכולוגים, בסופו של דבר הפסקתי עם השטות הזו כי הייתי מתחמקת מהפגישות איתם ולהורים שלי זה גם ככה עלה הרבה כסף) 
אז, רעיונות איך לגרום לה לוותר על הרעיון? כי זה הדבר האחרון שחסר לי, שמישהו חיצוני יתערב לי בחיים.