ונמאס לי להיות לבד.

אני מאשימה אותך ורק אותך, חתיכת שמוק, אפס מאופס. הייתה לך ההזדמנות הכי טובה בעולם, אתה בעצמך אמרת שאתה מעוניין. בגללך הלכו אחרים, שהיו מקסימים לא פחות ממך. טוב, אולי קצת פחות. אתה באמת מקסים. אבל יצאת שמוק. באמת, ממש שמוק אמיתי. מאותם שמוקים שמשחקים עם הלב הקטן שלך כמו שמשחקים בבובה. שמוק כזה שעונה רק כשהוא רוצה ובכלל עושה טובה שהוא עונה. כזה שרץ לספר לחברים על הזיון המוצלח ולא חוסך בפרטים. כזה שמספר הכל לחברים, העיקר לצאת גבר.

אתה הקש ששבר את גב הגמל. נמאס לי. גברים בסופו של דבר עוזבים, נשים בכלל לא מגיעות. והמצב במדינה שלנו עושה לי כל כך רע שאני אפילו לא מסוגלת לחשוב על ללכת יד ביד עם אישה ברחוב, מהפחד.

מתי יהיה לי קשר מוצלח?