אלה מתגעגעת לחיבוק. כבר זמן רב שהוא לא יוצא לה מהראש, ההוא מפעם. הוא מפעם, אבל בעצם הוא מעולם לא עזב. תמיד מסתתר, מסתכל, מחייך אליה. מגניב איזו הערה מחממת לב, וחוזר למקום המסתור שלו. אלה מתגעגעת לחיבוק שלו. לקרבה, לחום. ללהחזיק ידיים ולדעת שזה המקום הכי נעים שיש. לרגעים קרובים, קרובים מאוד. הצמדויות קטנות. אלה רוצה חיבוק, חיוך, הערה מחממת לב ושלא יחזור להסתתר. היא רוצה את הקרבה והחום, היא רוצה להחזיק ידיים, להצמד חזק חזק. 

ואלה גם מפחדת.

מדהים שאלה כותבת כבר מעל לחצי שנה, והיא עדיין כותבת על אותו אדם. כמעט תמיד.