באייה (שרה פורסטייה) היא צעירה יפה שמאלנית שחייה על פי המוטו 'עשו אהבה ולא מלחמה', היא אינה מצליחה להישאר באף עבודה למשך זמן ולמרות שנראית צרפתייה ההורים שלה ממוצא צרפתי ואלג'ירי רוב משפחתה נהרגה. ארתור מרטין (ג'ק גמבלין) הוא גבר מבוגר בשנות ה40', בעל עבודה מסודרת ולמרות שניראה על פניו שהם ההפך הגמור הוא גם חולק איתה היסטוריה כואבת שמתגלה במהלך הזמן.
עד כה, באייה שכבה עם גברים בשביל לשנות את דעותיהם הפוליטיות והיו לה תוצאות יפות עד שהיא פוגשת את ארתור שאינו שמרני וימני כמו שהוא נראה לה בפגישה הראשונה ביניהם.
אם זה לא ברור, הסרט כולל סצינות סקס וסצינות עירום של השחקנית (אחת מהסצינות המשעשעות ואח"כ המעוררת רחמים)
הסרט דן במגוןן רחב של נושאים ומטפל בזה בצורה מאוד יפה תוך שמירה על קו עלילה אחיד לדוגמא:
הקשיים בלהיות דור שני להורים פגועים ולא תמיד מתפקדים.
בני-אדם הם יותר מורכבים מאוסף של סטיגמות.
קומדיה רומנטית על שלל הסיטואציות המביכות שבא.
אני שמחה שהצרפתים עדיין לא נדבקו בחיידק ה'פוליטיקלי קורקט' וממשיכים לעשות סרטים נהדרים על החיים וגם אם מדובר בקומדיה, אין מצב לא לצאת ממנה עם איזה תובנות חדשות ומעניינות.
מה שיפה הוא שניתן להינות משני הדברים, גם לזכות בקומדיה חביבה על שלל הסיטואציות המביכות שבה וגם בדרמה מרגשת.
מבחינה של זב"ח, היו שם כמה סצינות שריגשו אותי עם קשר ליחסים בין בני אדם לבעלי חיים ממינים אחרים ודגש על הדומה בינינו.
לא מאכזבים.
מומלץ לצפייה עם וביחד
'זה חייב להיות המקום'על הקשר בין ילדים להורים לא מתפקדים מאת אחד מהבמאים החביבים עלי ביותר בזמן האחרון.
'השפם' לא ברור בדיוק על מה הוא אבל הוא צרפתי ולא פחות מנפלא סרט שנשאר חקוק בזיכרון במשך ימים.