לפני שבוע ציינתי חצי שנה בלי סכינים. לא מרגישה שזה הישג גדול, אבל אחרי כל כך הרבה זמן שדיממתי במקום לבכות, חצי שנה של בכי זאת הרגשה משחררת. אני בוכה הרבה אבל זה בכי מנקה במקום דם שמלכלך וזה כואב אבל רק מבפנים ואז זה נרגע. והוא שם לחבק לפעמים ורק לחשוב עליו עושה טוב ונותן סיבה לפקוח את העיניים במקום לתלוש אותן מהמקום. אז אולי בכל זאת השגתי משהו בששת החודשים האלה; אולי.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
.Lonely Star