לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

החיים במלואם


לפעמים אנחנו כל כך עסוקים בשיגרה ובכל הדברים שהתרגלנו לעשות, לחשוב ולהרגיש, שאנחנו שוכחים בכלל בשביל מה אנחנו כאן: לחיות. אולי בבלוג הזה אני אצליח לעזור לכם ולי לחיות את החיים במלואם. כן, אני חושבת שאני אכתוב בלוג.


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
קטעים בקטגוריה: ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½. לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

מה אתם אומרים, שאני אכתוב בלוג או לא?


מכירים את זה שאתם הולכים לבד ברחוב מאוחר בלילה, הכל שקט חוץ מהתנים הרחוקים, ופתאום אתם מרגישים שמישהו מושך אתכם מאחור?!?! אתם מסתובבים בבהלה, ומגלים שהחולצה נתפסה בענף של עץ.... אף אחד לא עומד לחטוף אתכם.


מכירים את זה שאתם יושבים עם אנשים, אוכלים ומדברים, אתם בשיא ההתלהבות מאיזה ויכוח סוער (אולי ויכוח פוליטי, ואולי בכלל על
השאלה- לאכול קורנפלקס עם כף או כפית?...). אתם בדיוק רוצים לחלוק עם כולם את עמדתכם המנצחת אבל פתאום, חתיכת מלפפון זדונית נתקעת לכם בקנה הנשימה.  או, שאתם בולעים את המלפפון בלי ללעוס כמו שצריך והוא נתקע בגרון בצורה הכי כואבת שאפשר? באותו הרגע הכאב כל-כך חזק ואתם בטוחים שלא תצאו מזה בחיים... עד שחבר נותן לכם חתיכת לחם, אתם בולעים אותה והכאב מיד עובר.


מכירים את זה שאתם יוצאים לשחות בים הגדול, ואתם רואים שהגעתם רחוק מדיי אז אתם מתחילים לשחות בחזרה, אבל מרוב השחייה כבר התעייפתם לגמרי ואתם מרגישים שאין לכם מספיק כוח לכל הדרך חזרה. ואתם רוצים לקרוא לעזרה אחרת תטבעו, אבל זה חסר טעם כי אף אחד לא ישמע אתכם ממרחק כזה... אתם נותנים כל טיפת כוח שנשארה לכם כדי להמשיך לשחות, בסוף אתם מגיעים לחוף, עייפים ומותשים.


מותשים, אבל מאושרים, כי לא טבעתם.


ולא נחנקתם למוות.

 

ולמזלכם, גם לא נחטפתם.

 

הדוגמאות שהבאתי הן חוויות שקרו לי, אולי אתם מזדהים ואולי לא. אולי
יש לכם/ן דוגמאות אחרות, קשות או הזויות, ואולי קצת פחות מטופשות. אבל העניין כאן
הוא, שבאותם רגעים שאנחנו בטוחים שאנחנו עומדים למות, נעשה הכל בשביל לקבל את החיים
שלנו בחזרה. וברגע שהכל מסתדר והחיים ממשיכים, יש את הרגע הזה המושלם, שאנחנו פשוט
מעריכים את כל מה שיש לנו. רגע אחד קצר של אושר... וחוזרים לשגרה, שוכחים לגמרי
ממה שקרה.


אצלי, הרגע הזה יכול להימשך ימים, שבועות ותקופות ארוכות, פשוט להעריך
את החיים, לאהוב וליהנות מכל מה שיש לחיים להציע. לחיות כל יום כאילו זה היום
האחרון. לנצל כל דקה, כל חוויה עד הסוף. לחיות את החיים שאני רוצה.


עצוב לי כשאנשים מרגישים שלא הם אלה ששולטים בחיים שלהם, ונותנים
לאחרים לקחת שליטה. מעסיקים את עצמם בדברים שלא מעניינים אותם בכלל, בויכוחים מטופשים
עם אנשים אהובים... האמת שגם אני מרגישה ככה לפעמים. ואז אני נזכרת באותם
הרגעים של החזרה אל החוף.


אולי בבלוג הזה אני אצליח לעזור לכם ולי להעריך יותר את
החיים. כן, אני חושבת שאני אכתוב בלוג. מה אתם חושבים?

 

http://www.youtube.com/watch?v=OoqAi8OJ9T0

נכתב על ידי , 18/1/2013 12:52   בקטגוריות אופטימי  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



Avatarכינוי: 

תמונה




הבלוג משוייך לקטגוריות: האופטימיים , התנדבות ומעורבות חברתית
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לSkydiver! אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Skydiver! ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2026 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)