באמת, הספיק לי.
זהו, אפשר כבר לגלות לי שהכל היה בדיחה לא מצחיקה, מזימה של איזה משוגע, ואני בכלל בסדר.
בלי עקמת, לא צריך שרגא, תרגילים, טיולים בין רופאים ומרפאות או כאבי גב לא ידידותיים בכלל.
אני ושרגא ביחד כולה חודש וקצת. מרגיש לי הרבה יותר.
כמה למדתי, כמה הספקתי, כמה נסעתי, כמה התאמצתי, כמה התאמצתי להסתיר, כמה זמן השקעתי..
יאוש? לא, לא. אין אצלי מושג כזה. גם שרגא לא יזכה ללמד אותי יאוש מהו.
זה סתם עניין של מה הטעם- יאללה נו מה הקטע כבר?
טוב, אם נודה על האמת, זה כנראה לא ממש תלוי בחוות דעתי הלא רפואית ויש לי עוד לפחות שנה עם שרגא,
וגם אם אני חושבת שלמדתי כל מה שכבר אפשר ללמוד ושזה בהחלט כבר מספיק ולא צריך יותר, אז כנראה שלא.. ;)
אם מאמינים לכל דבר יש סיבה בעולם, אז הנה כמה סיבות- למה שרגא זה טוב:
(זוהי רשימה חלקית למדי, צריך לשמור עוד סיבות לרגעי באסה אחרים..)
1. כי למדתי שיש כזה דבר- עקמת.
2. כי למדתי מה זה עקמת.
3. כי למדתי של6% מהנוער יש עקמת.
4. כי למדתי מה זה שרגא.
5. כי למדתי ש3% מהאוכלוסיה מטופלים ע"י שרגא. ואני מעולם לא ראיתי מישהו מה3% האלה.
6. כי למדתי שיעור חשוב בסטטיסטיקה- אם ל3% מבעלי העקמת יש שרגא, ואתה לא מכיר אף אחד כזה בסביבתך, כנראה שאתה אחד מה3%.
תתכוננו נפשית, ואם לא, אתם תמיד יכולים להגיד שאתם מכירים אותי ;)
7. כי למדתי על שיטת שרוט בפיזאוטרפיה.
8. כי מצאתי לי מושא הערצה חדש- ליאור הפיזאוטרפיסטית.
9. כי אני באמת שוקלת ברצינות ללמוד פיזאוטרפיה. במיוחד אחרי שליאור סיפרה לי שבקליניקה של מי שהמציא (!) את שיטת שרוט, 2 או 3 (אני לא בדיוק זוכרת) מהפיזאוטרפיסטיות הכי בכירות, הן בעלות עקמת בעצמן שטופלו אצלו בקליניקה עוד בשלבי הינקות של שרוט ;)
כן, כבר שיריינתי לי מקום להתמחות. ליאור- עוד כמה שנים אני באה, בעזרתו יתברך ;)
10. כי גיליתי שיש לי גישה חיובית מאד. כל כך חיובית שהאיש שאחראי על הייצור של שרגא קורא לי הילדה החייכנית.
ושכל מי שסביבי פשוט שם לב לזה רק עכשיו.. נו, אם לא היה שרגא איך כולנו היינו יודעים כמה אני יצור שמח?
לפני שהתחלתי ברשימה, הגבלתי את עצמי ל10 סיבות בלבד. יש לי כל כך הרבה וכלכך באלי לכתוב גם אותן, אבל אז לא ישאר לי כלום לפעם הבאה...
אז התמקדתי בדברים שלמדתי וגיליתי בזכות שרגא, ואפילו זה לא הכל.
שורה תחתונה, הכל עניין של גישה בחיים.
כן, וואלה באסה שרגא הזה. ויש לי אלף סיבות לבאסה, אבל על כל סיבה מבאסת יש לפחות סיבה אחת משמחת, ועדיף להתמקד בשמחה.
למדתי, ואני עדיין לומדת ונחשפת לחומרים ונושאים שלא הייתי מגיעה אליהם לבד בחיים.
הכרתי אנשים טובים וחכמים שעושים עבודה חשובה,
ובעיקר התחלתי להכי את עצמי-
ואת זה לא סיימתי עדיין.
עוד לא מצאתי את קצה גבול היכולת, עוד לא נשברתי, עוד לא חטפתי דיכאון. אז יש עוד המון דרך :)
זה תהליך, זו דרך ארוכה, והצידה הכי חשובה -לכל דרך- זו גישה נכונה. אופטימיות, שמחה, פרופורציה,
והמון השלמה עם המצב:
יש לי בעיה, קוראים לה עקמת.
ויש לה פתרון. קוראים לו שרגא.
וגם אם לפעמים נראה ששרגא הוא הבעיה שלי, אז לא. הוא הפתרון. ואנחנו הולכים ביחד, עם אותה מטרה.
ונשארה לנו שנה. פחות חודש. ;)
וביחד, עם המון שמחה- נעבור גם את זה :)
כינוי:
בנפו
בבלוג זה
בכל הבלוגים
