שרגא ואני

כפי ששמתם לב, בוודאי, אני ושרגא התחדשנו באייקון ובתמונה של הבלוג (שהם אותה תמונה, בינתיים).

למה פינגווין?

מה זאת אומרת למה? באמת לא ברור לכם?

פינגווין הוא שמנמן,

 מגושם,

 הולך מוזר

 ובכל זאת קצת חמוד..

קצת כמוני. עם שרגא.

(בסדר. אני מגושמת גם בלעדיו. נו אבל מי נכנס לקטנות?)

כן, אז בזכות שרגא, חברה חדשה שהכרתי לא האמינה לי שיש לי פרופיל 64 בגלל תת משקל. (כן, עשינו תחרות "הסעיף המגניב שהוריד לי פרופיל". היא ניצחה.) "את? תת משקל? את בכלל לא נראית!!!" נו אז מה אם הייתי עם שלושה סווצ'רטים ומעיל. ושרגא. לקחתי את זה ממש כמחמאה. היא רק לא יודעת מה קורה כשאני עולה על המשקל אצל הרופא. סבבה, זה אומר שאנחנו בכיוון הנכון :)

בזכות שרגא אני לא יכולה להתכופף, לקום מהכסא, לרקוד, לישון, או בעצם לעשות כל תנועה בצורה נורמטיבית ובקלילות אינסטנקטיבית.

בזכות שרגא אני גם הולכת מוזר. בעיקר כשהוא מכאיב לי ולפעמים גם כשלא. אבל רק לפעמים.

אבל בזכות שרגא אני מקבלת חיבוקים פי 8 יותר חזקים. כן כן, חברותיי הטובות באמת כבר יודעות שכדי שאני ארגיש את החיבוק בוקר טוב הן צריכות להתאמץ. מה קרה, שישקיעו בי קצת שרירים. פטטות.

***

בלי נדר, מבטיחה בפוסט הבא להצדיק את התיוג של הבלוג ל"צבא". (מעבר לאיזכור הפרופיל הצבאי שלי בפרהסיא. זה באמת נורא שולי) כי יש לי כלכך הרבה מה לכתוב על המסגרת הזאת ועל המפגש שלי איתה, פשוט יש לי קצת הרבה פחות זמן כדי להאריך בנושא.

וכל פעם זה נדחה לפוסט הבא. והרי לכם התחייבות שבפוסטים הקרובים נצדיק גם את התיוג הזה. כאילו, אם יהיה לי זמן. וכח. ועצבים.

חשבתי שהתחייבות פומבית לעניין הזה תגרום לי לעשות את זה, בעצם, נראה לי שלא.

נחכה ונראה.. ;)

סופשבוע מקסים וארוווךך :)