העתודאית בעיר הגדולה

מחר ימלאו לי 19 שנים. אתחיל את שנתי ה20 בעולם הזה... וכמו בכל שנה, אני מהרהרת על השנה האחרונה.

מה עשיתי? מה למדתי? האם עבדתי? האם הייתי עצלנית? האם השמנתי? רזיתי? עמדתי ביעדי?

ומנגד המחשבה הבלתי נסבלת הזו של "איך יהיה מחר" "איך יחגגו לי, אם בכלל, את יום ההולדת".

ותמיד בהרגשה המעורבת הזו אני סוגרת עוד שנה.

והטראומה הזו מכיתה ח' תמיד מכה בי. הטראומה הזו של להכנס לכיתה וכולם ממשיכים כרגיל.

נכון, אני לא מלכת העולם, אבל אני רוצה להיות כמו כולם... אם בכיתה ח' כולן קבלו בלונים, גם אני רציתי, ואם בשנה א' באוניברסיטה כל החברות הטובות יוצאות למסעדה, אני גם רוצה.

אז מה היה לנו בשנה האחרונה?

סיימתי את כיתה י"ב, לבשתי מדים ליום אחד והתחלתי ללמוד באוניברסיטה.

הייתה לי חברה לשלושה חודשים, שלא באמת הייתה בת זוג רצינית... והמשכנו הלאה.

הכרתי את המלאכית הנוכחית בחיי... ואנחנו נסגור ביום ההולדת חודשיים ועשרה ימים. טרי טרי... אבל איתה זו זוגיות אמיתית!

לראשונה איבדתי את בתולי השנה. אכן חוויה של פעם בחיים... אבל אני לא יודעת עד כמה היא הייתה מרגשת.

פרשתי מתחום הברמנות, עברתי לשיעורים הפרטיים, וגם ממנו פרשתי... כרגע אני מתנדבת בתחום הציבורי... ומקווה להתפתחויות בגזרה זו.

פצחתי בתחביב ישן - חדש: כדורגל! חזרתי לימי ילדותי והייתי נוייר (שוער נבחרת גרמניה האגדי) לכמה ימים... (פשוט להגיד מסי נשמע לי לא מתאים)

הוספתי חוג נוסף בלימודים.. וגם ממנו פרשתי!

ובקיצור - שנה רבת פעלים בה התנסתי בהמון דברים חדשים... ובעיקר למדתי להכיר את עצמי בחיים הבוגרים!

לא התביישתי לפרוש מדברים שלא מסבים לי אושר וסיפוק... ומנגד, אני מרגישה שעשיתי המון.

מאחלת לעצמי עוד שנה נפלאה כמו זו... רק עם פחות לילות לבנים של לימודים ;)

שבוע טוב לכולם!

העתודאית