פרוג זו לא מילה גסה. אני אוהב לדבר ולשתוק ומצטער שאי אפשר לעשות את שניהם בו זמנית. |
| 10/2009
הייתי רוצה לשבת עם עצמי על כוס קפה אולי אז הייתי מכיר את עצמי קצת.
במצב רוח מיואש-עצבני משהו. קשה לשבת ולחכות שמשהו יקרה, שמשהו ישתנה. אני תמיד בוחר בבחירה הקלה, למרות שאני יודע שהיא לא נכונה. הכי קל זה לא לבחור בכלל. ופאק, זה לא אני. אני מרגיש רדום, אולי חולם.
בתוך ספירלה גדולה של חוסר-תחושה, מנסה להפסיק לא לנסות, או פשוט לנסות. לזוז מכאן לקרקע יציבה, או לפחות לאיזה ענן. להרגיש את הייאוש מתפשט בכל הגוף, עד שלא נשאר לו ברירה אלא להתנדף.
להגיע לנשימה הראשונה שאחרי הסערה, לאוויר הקר שמבשר על השלב הבא. לעקצוצים השוטפים את המוח ברכות, ולרגיעה הגדולה שכמה חיכינו לה...
מתמוסס בתוך החלום הרחוק הלח, נבלע עד שמתעורר חזרה לבלהות. נכנס לאין מוצא, יוצא באין כניסה, תוהה איך ממשיכים אחרי זה להיות.
| |
|