שיר 10/יהודה עמיחי
אֲנִי זוֹכֵר שְׁאֵלָה בְּסֵפֶר לִמּוּד הַחֶשְׁבּוֹן,
עַל רַכֶּבֶת שֶׁיּוֹצֵאת מִמָּקוֹם אֶחָד וְרַכֶּבֶת אַחֶרֶת
שֶׁיּוֹצֵאת מִמָּקוֹם אַחֵר. מָתַי יִפָּגְשׁוּ?
וְאַף אֶחָד לֹא שָׁאַל מָה יִקְרֶה כַּאֲשֶׁר יִפָּגְשׁוּ,
אִם יַעַצְרוּ אוֹ יַעַבְרוּ אַחַת עַל פְּנֵי הַשְּׁנִיָּה וְאוּלַי יִתְנַגְּשׁוּ.
וְלֹא הָיְתָה שְׁאֵלָה עַל אִישׁ שֶׁיּוֹצֵא מִמָּקוֹם אֶחָד
וְאִשָּׁה שֶׁיּוֹצֵאת מִמָּקוֹם אַחֵר. מָתַי יִפָּגְשׁוּ
וְהַאִם בִּכְלָל יִפָּגְשׁוּ וּלְכַמָּה זְמַן יִפָּגְשׁוּ?
וּבִדְבַר סֵפֶר לִמּוּד הַחֶשְׁבּוֹן. עַכְשָׁו הִגַּעְתִּי
אֶל הָעַמּוּדִים הָאַחֲרוֹנִים שֶׁבָּהֶם רְשִׁימַת הַפִּתְרוֹנוֹת.
וְאָז הָיָה אָסוּר לְהִסְתַּכֵּל בָּהֶם וּלְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם.
עַכְשָׁו מֻתָּר. עַכְשָׁו אֲנִי בּוֹדֵק
בַּמֶּה צָדַקְתִּי וּבַמֶּה טָעִיתִי
וְיוֹדֵעַ מֶה עָשִׂיתִי נָכוֹן וּמָה לֹא עָשִׂיתִי. אָמֵן.
המון חישובים טכניים , מעט מאוד חשיבה אמיתית.
המון שאלות שחוזרות על עצמן בלי סוף.
המון תרגול , מעט מאוד דגש על הבנה אמיתית.
ככה זה מתמטיקה היום בבתי הספר , חבל.
אז הבגרות הנוראה מכל , שכולנו משקשקים ממנה הגיעה סוף סוף , ואיכשהו , אני לא משקשקת.
אני לא לחוצה ,אני לא דואגת , אני לא מפחדת.
אני רק מחייכת לי.
בהצלחה לכל מי שניגש היום ,
אנה, שמחייכת הרבה יותר מידי בזמן האחרון.
בכל כוחך...
תצחקי, תשאגי, תפגעי
תפצעי, תתלשי, תדפקי
תילחמי, תהלמי, תצעקי,
תשגעי, תדרשי, תכבשי
עריכה:
806 היה נוראי, אפילו המורים שלנו בקושי הצליחו .
רק הגיאומטריה וההסתברות היו נחמדים, כל השאר היה על גבול הבלתי פתיר.
אוף איזה עצבים.
כינוי:
All you will never know
בבלוג זה
בכל הבלוגים
