אני רוצה לצעוק ,אני רוצה לצרוח, אני רוצה לבכות , אני רוצה לברוח.
אני רוצה שהכאב הזה יעבור.
לא ציפיתי שזה יבוא מאיפה שזה בא. אני שונאת שאנשים לא מדברים. בשביל מה יש לנו פה? בשביל מה יש לנו תבונה? במה אנחנו שונים מהחיות?
כשיש לכם בעיה, תגידו, תדברו, אל תשמרו בבטן כי זה הולך ומתלהט כמו כדור של אש וזה הורס ושורף את הכל בדרך.
זה הורס אותי שכבר פעם שנייה זה קורה.
והוא לא מבין כמה שהוא חשוב לי. הידיד הכי טוב שלי. וכמה הורס אותי לדעת את כל מה שהוא אמר עלי. וכמה שאני סמכתי עליו.וכמה שאני הגנתי עליו.ואני מגנה עליו.
וכמה שזה פוגע בי . וכמה שהוא היה יכול למנוע את זה אם הוא רק היה בא ואומר לי.וכמה שהוא מבין דברים לא נכון. איך אתה מצפה שהחברים שלך יהיו לצידך כשזה מה שאתה עושה? אני אולי בין שני האנשים היחידים בעולם שאוהבים אותך ללא תנאים עם כל הפגמים שבך , וככה אתה גומל לי, אז אתה מצפה שאנשים אחרים , יקבלו אותך?
לא, אני לא בסדר.
כי כמה שאכפת לך יותר מאדם ככה הנפילה קשה יותר.
הזהירו אותי לגביך. כולם . ואני הגנתי עליך. אולי הם צדקו. אני רוצה לחזור לפעם, כלכך רוצה לחזור לפעם. אני ואתה, ידידים הכי טובים, בלי כל החרא מסביב.
כינוי:
All you will never know
בבלוג זה
בכל הבלוגים
