לפני כמה ימים היה לאח שלי יום הולדת.
הוא כבר בן 26 , זה כל כך מטורף! אני זוכרת שכשהוא היה בן 17 חשבתי איזה זקן הוא ..
קשה לי בלעדיו . הא גר כבר 4 וחצי שנים בארצות הברית ויוצא לי לראות אותו פעם/פעמיים בשנה .
זה קשה שאני לא יכולה לקפוץ עליו ולחבק אותו ביום הולדת כמו שהייתי עושה תמיד כשהוא היה פה, וכל מה שאני יכולה לעשות זה לשלוח לו ברכה מצו'קמקת .. כמעט 8 חודשים שלא ראיתי אותו.
בגלל ההפרש הגדול בינינו אף פעם לא היינו מאוד מאוד קרובים . ברור שאני הערצתי אותו והוא אהב אותי אבל לא היו לנו תחומי עניין משותפים או משהו כזה.
ועכשיו , כשסוף סוף יש לנו תחומי עניין משותפים- ספרים , סרטים , מוזיקה, ספורט ,הכל בעצם , אז הוא במרחק 12 שעות טיסה ממני.
כולם תמיד אומרים לי שאני העתק שלו , בהתנהגות , בדיבור , באופי .. וזה נכון.
אני מעריצה את אחי הגדול, הוא המודל לחיקוי שלי . תמיד שאפתי להצליח בלימודים כי הוא הצליח , אני רוצה ללכת לקרבי בצבא כי הוא נלחם על ללכת לקרבי (בהתחלה לא היה לו פרופיל קרבי בגלל אסטמה ). הושפעתי מהמוזיקה שהוא שמע ומהספרים שהוא קרא .. הכל.
אז מזל טוב לזקן שלי , שיהיו לו חיים טובים , שיהיה מאושר איפה שהוא נמצא והלוואי שיום אחד הוא יחזור לפה .
קצת תמונות נוסטלגיה כי אני חייבת-
כן כן זה החיתול שלי על הראש שלו!
אחרונה חביבה והכי אהובה עלי-
כינוי:
All you will never know
בבלוג זה
בכל הבלוגים
