Teenage Dream?

אני מרגישה מן רגש לא מוכר שכזה, שגובר והולך ומתנחל לי בחזה.
געגוע. אמיתי . טהור.
לא סתם מילים לאוויר.
בחיים לא ידעתי מה זה געגוע עד עכשיו.
זה מוזר , וזה לא אמור לקרות .
לא יכולה להסביר למה הוא שם, לא ביקשתי בו , לא רציתי אותו, הגעגוע החמקמק הזה השתחל אלי בלי ששמתי לב אפילו. והוא לא עוזב.
אוף.
אוף.
אוף.
אבל לפחות הוא גורם לי לחייך, הגעגוע.
וגם זה מוזר ואחר ולא מוכר.
אני ההיא שתמיד שמחה ומחייכת מבחוץ, ומרוסקת מבפנים.
ההיא שתמיד מכילה לתוכה את כל הצרות של אחרים, נותנת יד, כתף , גב , ונופלת בעצמה.
ההיא שלא נרדמת בלילה ממחשבות שמפילות אותה.
ההיא עם המסכה של הכל טוב , תמיד. ההיא שבחיים לא בוכה , לא מול אנשים, לא מול חברים , לא מול משפחה, רק מול הכרית.
אף פעם לא חייכתי חיוך אמיתי מכל הלב.
אז כנראה שחיוך וגעגוע באים ביחד.. שתי תחושות חדשות ומוזרות ..
זה לא כזה נורא כשחושבים על זה. בכלל לא נורא.

תודה.