ביום מן הימים אני רוצה בית יפה , לא קטן , לא גדול.
אני רוצה לגור ביישוב קטן , או מושב.
אני רוצה לגור במקום שקט ופשוט , יפה וצנוע . אני לא יכולה לסבול עיר גדולה .
אני רוצה לגור בסביבה עם כמה שיותר טבע , ככה שאני אוכל לטייל בלי סוף .
אני רוצה שיהיו לי שדות ליד הבית, ופרדסים, ככה שאני אוכל לקום מוקדם בבוקר , לעשות ריצה בפרדס , לקטוף בדרך פרי ישר מהעץ ולהכין לי מיץ סחוט טרי. וככה להתחיל את היום , כל יום.
אני רוצה חצר גדולה ושני כלבים .
אני רוצה שהילדים שלי יגדלו כמוני במקום בו הם יכולים להסתובב בלילות בחופשיות בלי דאגות .
אני רוצה לנהל קריירה , לטפל בבית , לבשל , לתת את כל כולי למשפחה שלי , לגדל גינת ירק קטנה ולהתנדב באיזה מקום . אני רוצה לטפח את התחביבים שלי שמזינים לי את הנשמה- ציור וכתיבה .
אני רוצה לשמור על קשר עם כל החברים שלי , שהם יוכלו לבוא אלי בחופשיות , כאילו זה הבית שלהם.
אני רוצה הכל מהכל ואני לא רוצה לוותר על כלום, כי כזאת אני. יש מספיק אנה לכולם.
והכי חשוב -אני רוצה לחלוק את כל זה עם מישהו , מישהו שרוצה בכל מה שאני רוצה .
אני רוצה גבר אמיתי.
אחד עם ידיים מחוספסות שלא מפחד להתלכלך, לא אחד עם ציפורניים מטופחות יותר משל בחורה.
אחד עם דגמ״ח , חולצה גזורה , וסנדלי שורש . לא איזה מטרוסקסואל שהשיער שלו יותר מטופח משלי.
אחד שאוהב טבע לפחות כמוני, שיסכים לטייל איתי בארץ ובעולם ,ולישון איתי באוהל ולא במלון.
אחד שאני אוכל לנהל איתו שיחות מעמיקות ולא ימאס לנו לדבר לעולם.
אחד שאני אוכל להינות ולהיות משוחררות לידו.
אחד שיזדקק לי , ואני אזדקק לו.
כמה חבל שהחלום שלי לא מציאותי.
ככה זה , חלומות הם חלומות ומציאות היא מציאות.
אבל.. אולי.. בכל זאת.. ביום מן הימים. הלוואי.
ונשמת ונשמת את ריחו של התלם נשום ורגוע וראית את השמש בראי השלולית הזהוב
כינוי:
All you will never know
בבלוג זה
בכל הבלוגים
