ציפור קטנה פרשה כנפה ועפה לאינסוף
צליל החופש מפתה , כה קרוב
הרחק מן החומות , הקור והרעב
החרק מן החיים, בשלהי הסתיו
אז אב קבר את בנו, ילדו הרך
חלומות מתנוצצנים נזקרו כולם לפח
אך אל דאגה ילדי קטן, אמר אז לו האב
את נקמתי אני אנקום, שכב בנחת ,שכב
ציפור קטנה בלי גוף בשר ודם
עפה חופשיה
מסתובבת לה אי שם
רק קול קטן ומהדהד מזכיר אז לציפור
את אותו האב
אך אין לה דרך לחזור
היא אבודה בתוך האושר והאור
חלפה שנה, חלפו גם שתיים
ואלפים של ציפורים נראו אז בשמיים
וגם אותו האב
היה הוא לציפור עכשיו
נותרו רק אותם האנשים
שציפור קטנה לחשה פעם באזנם
להלחם על החיים,
לא להתפתות לשקר הנעים.
אותם האנשים שנותרו , ניצולי השואה ,הם גיבורים.
הם יכלו לבחור בדרך הקלה ולוותר על חייהם ללא מאבק, להפסיק את הסבל ,אבל הם בחרו לשרוד. הם בחרו לעבור עינויים פיזיים ונפשיים בלתי ניתנים לתיאור בשביל מטרה אחת- נקמה .
בשביל להראות לעולם שהיהודים הם עם מאוחד , ובלתי מנוצח.
והנה אנחנו חיים היום במדינת ישראל ,הניצחון הקטן שלהם , ושלנו.
אל לנו לשכוח היום את אותם הגיבורים ניצולי השואה שנותרו בין החיים עד עצם היום הזה וחיים פה בארץ ישראל. אנחנו צריכים לעזור ולתמוך בהם ככל יכולתנו.
אני אישית שמעתי היום על פרוייקט מדהים שבו הולכים למשפחות של ניצולי שואה ונותנים יד , יושבים איתם ומארחים להם חברה ביום הקשה הזה , שכמה שהוא קשה לנו , הוא קשה להם פי כמה וכמה.
ביישוב שלי לא קיים דבר כזה , אבל אני יודעת שאני לקחתי את זה כפרוייקט אישי שלי , להקים אצלנו ביישוב פרוייקט דומה. אם כל אדם , ידאג לזה , נוכל כולנו ביחד להנעים את זמנם של ניצולי השואה , נוכל כולנו ביחד לגרום להם לחייך אחרי כל הזוועות שעברו , לתת להם לדעת שאכפת לנו .
אנחנו צריכים לזכור את היום הזה , לציין אותו לעד. להתגאות במה שהשגנו , בצבא הנהדר שלנו , בכך שאנחנו באמת בלתי מנוצחים.
היום הזה הוא יום קשה . בשבילי יום קשה במיוחד - חלק מאוד גדול מהמשפחה שלי נספה בשואה , וסבתא שלי ,זכרונה לברכה , הייתה ניצולת שואה. עם כמה שקשה לי לעמוד בכל שנה מחדש בטקס , אני הולכת ,אני עומדת . עם כמה שזה קשה , אסור לנו לשכוח לעולם.
אני עומדת שם , מזילה דמעה , ומרגישה גאווה עצומה להיות יהודיה , לעמוד שם ולציין, כי למרות הכל , אנחנו ניצחנו.
כולי תקווה שכל אחד ואחד מכם שקרא את זה עכשיו , יקום מהכיסא ויטרח ללכת לטקס , לחלוק כבוד לאחים שלנו .
" אנו בני הדור השני והשלישי לניצולי השואה,
- נזכור ולנצח לא נשכח
את סבותינו וסבינו, דודותינו ודודינו ויתר בני משפחותינו, ילדים, זקנים וטף,
שנרצחו בצורות שונות, איומות ואכזריות במחנות ההשמדה, במחנות הריכוז, בגיאיות
ההריגה, בגטאות, ביערות ובמקומות המסתור - בידי הנאצים ומשתפי הפעולה עימם.
- נזכור ונשמר את
תרבותם ואת אורחות חייהם של בני משפחותינו הנספים.
- נזכור ונעביר לדורות
הבאים, כלפיד בוער באש תמיד, את זעקתם האחרונה של קרובינו, לנקמה.
- נזכור ונילחם ללא לאות
בניסיונות בעולם לחדש את האנטישמיות ולהכחיש את השואה.
- נזכור ונוקיר את מעשיהם האציליים
והאמיצים של חסידי אומות העולם, בני הלאומים השונים, שהלכו אחר צו ליבם וסיכנו את
חייהם ואת חיי קרוביהם להצלת יהודים.
- נזכור ונספר עד דור
אחרון את קורותיהם של הורינו ניצולי השואה שנמסרו לנו בדם לבם, למען לא יישכחו
לעולם.
נזכור וניאבק על זכותם של הורינו, ושאר ניצולי השואה, להזדקן
בכבוד במדינת ישראל, היקרה כל כך לליבם ולליבנו. "
יהי זכרם של ששת מליון הנספים ברוך.
כינוי:
All you will never know
בבלוג זה
בכל הבלוגים
