כמה שאני אוהבת לשבת באוטבוס , להסתכל דרך החלון , להתנתק מהעולם , ולהתמסר למוזיקה.. להתמסר למניגנה , למילים . כמה זה מדהים להרגיש כל מילה ומילה חולפת בגוף שלי ומותירה אחריה שובל של צמרמורות. כמה זה מדהים איך שמילה , דבר כלכך מופשט , משפיעה על האדם באופן כל כך מוחשי.. כמה זה כיף להתחבר לשיר , להרגיש קרוב למי שיצר אותו , להרגיש שמונחת לך על הגב יד שאומרת "גם אני הייתי שם".
0:51-
הייתי בהופעה הזאת , ישבתי בשורה השנייה , הרגשתי את הרטטים של הרמקולים עם כל תו ותו. ישבתי שם והרגשתי את כל הגוף שלי מצטמרר.. מזמן לא הייתי בהופעה של אפרת .. כמה שאני אוהבת איך שהשפתיים שלי , כאילו לא קשורות לגוף , ממלמלות בעצמן כל מילה ומילה בכל שיר ושיר באופן אוטומטי. אני צריכה ללכת בקרוב שוב, זה טוען אותי באנרגיות - המנגינה, הקול, המילים , האווירה , והשיחה הקטנה איתה בסוף .