שאאאאלום DD:

וואו. אני מאושרת.

תודה רבה לכל האנשים המדהימים שקוראים ומגיבים! אני אוהבת אתכם ומעריכה כל אות שבזבזתם עלי ועל הסיפור שלי! ותודה גם לאלה שקוראים ולא מגיבים, אני מקווה שאתם נהנים ^^".

אגב, בגלל שהתאריך היום ממש נחמד, רציתי לציין אות, ולאחל לכולם "Happy New Year" (:

אז תודה רבה אנשים יפים!

ולפרקקק ~

-

פרק 5.

סגרתי את המכונית של דני מאחורי, מביטה בסטודיו הגדול בחיוך.

זאת הייתה אולי הפעם השלישית שבאתי לבקר את ג'נה בסטודיו. המורים שלה שמרו על הפרטיות של הסטודיו הזה בכזו קנאות שאפשר היה לחשוב שהם מייצרים שם זהב במקום לרקוד. מיהרנו מבעד לדלת וצעדנו בשקט במסדרונות הדוממים, כשהגענו לדלת שבה נמצא השיעור של ג'נה שמענו במעומעם את קול המוזיקה הקלאסית שבקע מתוך מערכת סטריו גדולה מאוד שעמדה בפינת החדר.

דני נעמד לידי וכך הצצנו מבער לריבועים השקופים שבמרום הדלת הגדולה בביצועים של ג'נה.

זה היה פשוט מדהים. המבט המרוכז שעלה על פניה, הצורה שבה נעצה את עיניה בקיר מבלי להתיקן גם בסיבובים הארוכים והצורה החיננית שבה רקדה גרמה לי להתפעל כל פעם מחדש. הבטתי בה בשעה שבחור כהה שיער נעמד מאחוריה בקלילות מרוכזת כמוה, אחז במותניה והניף אותה על כתפו. לידי, דני נעץ את עיניו בבחור בשעשוע.

"מה?" לחשתי לו.

"אני לא הייתי מצליח לעמוד עם המכנסיים האלה, איך הוא יכול לרקוד איתם?" הוא לחש לי בגיחוך.

צחקקתי חלושות והמשכתי להביט בג'נה. מדמיינת אותה עומדת על הבמה הגדולה, לבושה בתלבושת מרהיבה ולבנה ומפזזת בחן הכל כך אופייני לה. אין מצב שאני מפספסת את ההופעה הזאת.

הריקוד נגמר בצורה שבה כל הרקדניות מקופלות על הקרקע והרקדנים עומדים מעליהן כמו חפצים דוממים. המורה פסעה ממקומה בקצה הכיתה ונעמדה מול התלמידים שהסתדרו מיד בארבע שורות סדורות. היא נעצב בהם מבט קשוח מאוד אך הנהנה המון, ולבסוף הנידה בראשה וראיתי ששפתיה הוגות את המילה, "הפסקה."

זה היה הסימן שלנו. דני ואני פתחנו את הדלת ומיהרנו לכוונה של ג'נה. הרבה תלמידים מופתעים הביטו בנו וראיתי אפילו את המורה נועצת בנו את מבטה לפני שחזרה אל המחברת שלה.

דני הניח את ידיו על עיניה של ג'נה בחוזקה. "נחשי מי.."

ג'נה הסתובבה בהפתעה ופלטה קריאת שמחה. "מה.. מה אתם עושים פה?!"

"דני הצליח לשכנע את המורה שלך לתת לנו לצפות בריקוד אחד שלך," אמרתי, מחוייכת.

ג'נה נעצה בו עיניים. "שאלתי אותה בערך מליון פעם בעבר אם אתם יכולים לבוא והיא אפילו לא הסתכלה עלי! איך היא הסכימה לך?"

"קסם אישי," דני משך בכתפיו.

"וואו, ג'נה, הריקוד שעשיתם עכשיו היה משגע!" אמרתי במהירות, "איך קוראים לו?"

ג'נה הגתה משהו בצרפתית, "זה אומר 'יפחת הברבור'."

"נשמע עצוב," אמר דני.

"בכלל לא, זה יותר בסגנון של.. אפל," סתרה אותו ג'נה.

"מה שתגידי, את יודעת שאני מבין בבלט בערך כמו שאני מבין קוריאנית."

"לדעתי השם דווקא מאוד מתאים לריקוד," אמרתי.

"נו ברור, את יודעת קוריאנית," אמר דני.

חייכתי והבטתי בג'נה שלגמה עמוקות מבקבוק המים שלה, "מתי אתם מתחילים את הריקוד הבא?"

"עוד ארבע שניות בערך," היא אמרה.

הבטתי סביב. האמת היא שזיהיתי כמה מהאנשים בחדר; נערה ג'ינג'ית שידעתי שקוראים לה רנה חייכה אלי. זוג תאומים ששכחתי את השמות שלהם עמדו בצד השני של החדר והיה גם הבחור ההוא שרקד קודם עם ג'נה. הנחתי שקוראים לו מאט, ג'נה אמרה לי ששמים אותם הרבה פעמים כזוג.

"רקדנים!" נשמע הציווי מהפינה הימנית של הכיתה. ג'נה הרימה גבות בהתנצלות ומיהרה למקומה במרכז השורה השניה.

"אתם יכולים לשבת שם," המורה נפנפה בידה לכוון הספסלים והחזירה את מבטה לתלמידיה.

דני ואני התיישבנו במקום שהורה לנו לשבת בו.

"אני רוצה את כולם בפוקוס, ובהתעלמות מוחלטת מהצופים שלנו," המורה ירתה לתלמידים ומנימת קולה היה ברור שאנחנו מבינים איזו זכות נפלה בחלקנו.

"קיו ראשון." ציוותה המורה שוב. צפיתי בג'נה ממהרת לפינה השמאלית האחורית של החדר ועומדת שם בדממה.

המוזיקה החלה להתנגן ואני צפיתי, פעורת עיניים, בג'נה המתקדמת באיטיות לאורך החדר יחד עם ארבע רקדניות נוספות. ככל שהתגברה המוזיקה כך התגבר החוזק של תנועותיה. רגע אחד עדינות ואיטיות וברגע הבא חותכות וקצרות רגליה התרוצצו ללא הרף על רצפת הסטודיו הממורקת.

הבטתי בה בגאווה, היא רקדה בצורה משגעת. הייתי עושה הכל על מנת שאוכל לראות את הסולו שלה אך ידעתי שהמורה שתהרוג אותי קודם. הנה שוב הבחור הזה, כן, זה ללא ספק מאט. הבטתי בחשש בשעה שג'נה עמדה זקופה והוא הרים אותה על כתפו. ידיה היו שלוחות לפניה ורגלה התרוממה לקו ישר ומושלם. הוא עצמו לא נראה מוטרד מזה שעומדים עליו והאחיזה היחידה שלו הייתה בברך שלה.

ואז, בשנייה אחת, ג'נה ועוד תריסר בנות נוספות קפצו מהכתפיים הנושאות אותן אל זרועות אחרות וגמרו בשפגאט מושלם כשפניהן צמודות לרצפה.

"אממ... ארין?" דני לחש באוזני.

"מה?" שאלתי בהיסח דעת מוחלט, אך לפתע שמתי לב שידי הימנית צובטת את רגלו בכח כזה עד שהיא הייתה אדומה, "סליחה!"

"זה בסדר," דני חייך אך בכל זאת שפשף את רגלו המון זמן.

גם הריקוד הזה נגמר. השתוקקתי לקפוץ מיד על רגלי ולפרוץ במחיאות כפיים סוערות אך עצרתי  את עצמי בתוקף ובמקום זה לכדתי את מבטה של ג'נה והגיתי בתנועות נלהבות מאוד, "וואו!" היא הבליעה חיוך ונעצה את מבטה במורה שלה.

"יפה מאוד," אמרה המורה. "שיפור עצום יחסית לפעם שעברה, אך יש עוד הרבה מה לעבוד עליו. דיוק יתר בסיבובים לדוגמה.. קפיצות ישרות, אחיזה מושלמת, והרבה פחות רעש בנחיתה." מבטה עבר על כמה מהבנות שביצעו עם ג'נה את הקפיצה המדהימה. לא הנבתי על מה היא מדברת, לדעתי זה היה מושלם מספיק בשביל להגיע לברודווי.

"נמשיך. ג'נה – למרכז. מאט, דרייק – למקומות. כל השא-" מבטה נח עלינו. "מה אתם עדיין עושים כאן?"

"אממ... לא אמרנו על שני ריקודים?" אמר דני, מהסס לנוכח המבט המתרה של המורה.

"ריקוד וחצי היה די והותר." היא קבעה, "החוצה."

נעמדתי בעקבותיו של דני ויצאנו מהחדר, שנייה לפני שהדלת נטרקה בפניו דני דחף את ידו פנימה וסימן אגודל למעלה.

הבטתי בתהייה בחלונות שבדלת, "נראה לך שיש סיכוי – "

כאילו כדי למחוק את תקוותי הוילונות נסגרו במהירות מעל כל החלונות שבחדר.

נאנחתי, "בוא, השיעור נגמר עוד עשרים דקות, נחכה לג'נה במכונית. אני לא מצליחה להבין איך היא מתעקשת לעשות ריצה עד הבית אחרי כל שיעור."

"אני בכלל לא מבין איך היא מעיזה לנשום מול הציפור הזקנה הזאת," אמר דני וידעתי שהוא מתכוון למורה הקשוחה של ג'נה.

"היא הייתה המורה של ג'נה מאז ומתמיד, יכול להיות שזה עניין של הרגל," אמרתי.

"עזבי, לי זה עדיין נשמע כמו קוריאנית."

כעבור עשרים דקות דלת המבנה הקטן נפתחה והתלמידים נהרו החוצה. דני איתר את ג'נה יוצאת מהסטודיו לצידו של מאט כהה השיער והוא צפר בכח על מנת שתוכל לבוא אלינו.

"היי, למה חיכיתם?" ג'נה שאלה כשפתחה את דלת המכונית הכחולה.

"את באה איתנו," אמרתי בחיוך.

"את יודעת שזה לא יקרה, נכון?"

"נו, ג'נה בחייך. איך את יכולה לעשות ריצה אחרי שיעור כזה?" שאלתי.

ג'נה משכה בכתפיה, "מאט מלווה אותי חצי דרך." היא סימנה לו להתקרב.

"שלום," הוא אמר בחיוך נבוך.

"מאט, אלה דני וארין," אמרה ג'נה ולפי הבעת פניו של מאט, היה ברור שזו לא הפעם הראשונה שהוא שומע את השמות האלו.

"היי, אתה שכן של סבתא שלי," אמר לפתע דני ונקב באזור מגוריה של סבתא שלו.

מאט הנן, "היא אישה מדהימה, אני מת על העוגיות שלה. ואת, "הוא הפנה לעברי מבט מהורהר.

הרמתי גבות לנוכח המבט הבוחן שלו.

"כלום. ג'נה מדברת עלייך המון," הוא סיים את המשפט בצורה שהפתיעה אותי משום מה.

הוא היה די חתיך. רשמתי לעצמי לשאול את ג'נה מה דעתה עליו אחר כך.

"תודה שבאתם," אמרה ג'נה וחייכה את החיוך היפה שלה.

"הכל בשבילך," אמר דני. הנהנתי לצידו במרץ.

"נו, אתם באים?" שאל דני ופתח את הדלת האחורית של המכונית.

"לא, יש לנו ריצה." קבעה ג'נה וטרקה אותה חזרה. ולפני שדני יוכל להתחיל בהפעלת כח השכנוע שלו, היא תפסה בזרועו של מאט וגררה אותו מהרכב.

כשג'נה הסתובבה על מנת לנופף לנו בפה מלא צחוק, גם מאט העיף מבט לאחור. וכשהביט בפעם השניה הבנתי שהצורה שבה בחן אותי הייתה זהה לצורה שקליאו בחנה אותי ביום הראשון ללימודים.

המכונית השחורה של דני נעלמה במעלה הכביש. נשמתי עמוק בידיעה שמחכה לי לילה ארוך של גיאומטריה והסתובבתי על מנת להיכנס הביתה, כששמעתי רכב נעצר על הכביש מאחורי.

העפתי מבט מופתע מאוד בפורשה האדומה והחלון נפתח לעברי.

"יש לך זמן לסיבוב?" שאלה קליאו.

האמת היא שעדיין רציתי הסבר להתנהגות שלה מוקדם יותר, כך שיכול להיות שהיה כעס בקולי כשאמרתי, "לא."

קליאו נאנחה בעצב, "פשוט תכנסי."

"קליאו, יש לי המון שיעורים וממש אין לי – "

"ארין, תכנסי לרכב."

נשכתי את שפתי בעלבון אך משהו בקולה של קליאו מנע ממני להגיב. נכנסתי לפורשה האדומה בידיעה שעוד כמה דקות לא יטרידו את אמא שלי, וסגרתי אחרי את הדלת. התחלנו לנסוע.

"אז מה, את חוטפת אותי?"

היא הנידה בראשה, "האמת היא, שלחטוף אותך היה פתרון מושלם."

"מה?"

"אני אסביר הכל."

יצאנו דרך הכביש הראשי של העיירה וקליאו פנתה בפניה המוכרת אל היער. היא עצרה את הרכב על שפתו.

"מה לעזאזל אנחנו עושות כאן?" שאלתי, נועצת את עיני בעצים המוכרים והאהובים.

קליאו רק נאנחה ולא ענתה.

"קליאו," אמרתי בקול חד, "אני רוצה הסבר. עכשיו."

לקח רגע לפני שקליאו פצתה את פיה, "ארין, את זוכרת שאמרתי לך לפני כמה ימים שדברים מוזרים מתחילים לקרות בחברה של מושפעי הירח?"

"כמו רצח, כן," זכרתי היטב.

קליאו הנהנה, "ואני רוצה לשאול אותך.. את שמעת על הרצח שהתבצע לפני כמה ימים? ג'ורג' קלאודיוס פנטלדון?"

"הזקן הזה משיקגו? כן, שמעתי על זה לפני כמה ימים... רגע – אחד מ.. מאיתנו עשה את זה?"

קליאו הנהנה ברעד, זו הייתה הפעם הראשונה שראיתי אותה לחוצה.

"במשרד, חקרו את העניין. המועצה קבעה שמי שאחראי למעשה יועבר למשפט אצלם וזה.. אף פעם לא נגמר טוב. כל הארגונים החלו בחקירות אזוריות של מושפעי הירח שנמצאים באחריותם ושלא באחריותם והם הגיעו למסקנה.. הם בסוף גילו מי זה היה."

קולה רעד כל כך במשפט האחרון כך שהיה ברור שהיא מכירה את האדם המדובר. מה היא אמרה לפני רגע? 'המועצה קבעה שמי שאחראי למעשה יועבר למשפט אצלם, וזה.. אף פעם לא נגמר טוב.' מוות?

"קליאו," הנחתי את ידי על זרועה אך היא זזה ברתיעה, "קליאו. אני בטוחה שהכל יהיה בסדר, לא יקרה לאשם שום דבר – "

"לא, את פשוט לא מבינה. את לא... אני..." קליאו גמגמה וידעתי שהמילים הבאות יהיו בעלות משמעות רבה עבור שתינו.

"ארין, זאת הייתה את."

-

ועל זה נאמר - מוחעחעחעחע DDD:

מקווה שאהבתם!

נל 333>