מוסיקת המקרה

מה שבעיקר מפחיד אותי בחיים זה המקריות שבהם.

כל מה שקרה לך, כל מה שקורה לך, וכל מה שיקרה לך הוא מקרי.

יכול להיות שפנייה שמאלה תשנה את חייך, ויכול להיות שלא תעשה לך כלום.

אבל עצם העובדה שפנייה מסכנה שמאלה יכולה לשנות את חיי מפחידה אותי.

למשל בנישואין. אנשים פוגשים את הבעלים/נשים שלהם בעבודה, בית ספר, דרך חברים משותפים.

אבל גם זה מקרי.

כמו למשל ההורים שלי.

אבא שלי פעם אחת נסע במכונית, וראה בחורה ועצר לה טרמפ. הבחורה הזו לימים נהפכה לידידה טובה שלו.

לבחורה הזו הייתה חברה טובה, אמא שלי, וכמה שנים לאחר מכן אבא שלי והבחורה עשו מסיבה.

אמא שלי באותה תקופה בכלל גרה בעיר אחרת, ובגלל שצבעו לה את הדירה בבית נשארה אצל חברה שלה, הבחורה הזו.

אמא שלי הייתה אמורה לעזוב ביום שלישי (נניח), אבל לצבעים נגמר הצבע, אז היא נאלצה להישאר עוד יום.

ביום הזה הייתה המסיבה. אמא שלי לא רצתה ללכת אבל חברה שלה, הבחורה הזו, ממש הכריחה אותה.

שם היא פגשה את אבא שלי.

כעבור שנתיים הם התחתנו.

הפואנטה פה היא שתראו כמה הכל מקרי. אם לצבעים לא היה נגמר הצבע אמא שלי הייתה חוזרת לדירה שלה ואני לא הייתי קיימת.

וזו רק דוגמא אחת מתוך מליארדים.

וזה מפחיד... כמה שאין לנו שליטה על החיים שלנו, למרות שאנו מנסים לחשוב שכן.

מה אם הזדמנות חיינו נמצאת עכשיו במסיבה, ואנחנו יושבים פה וכותבים?

עריכה: 13\12\9 15:40

אני כותבת את זה כי אני חושבת שאנשים לא הבינו את המטרה של הפוסט.

אני לא מאמינה בגורל, אל תנסו לשכנע אותי עם סיפורים כמה שהגורל אמיתי כי לכו תשכנעו טבעוני לאכול בשר.