חשבתי לכתוב משהו ממני אבל באמת ממני,

משהו שיגרום לכם להזיל דמעה שתשמעו פיצוץ על אוטובוס במרכז תל אביב,

משהו שיגרום לכם לחייך חיוך עם שיניים שתשמעו שהמערכת יחסים הכי מורכבת שלכם היא עם אייפון,

משהו שיגרום לכם לפתוח עיניים שתשמעו על פחד כנה של ילדים תמימים בסוריה,

משהו שיגרום לכם לבחור צד שמחליטים לבנות משקפת-מדינה חדשה שאוהבת פלסטלינה,

משהו שיגרום לכם להתכווצות בבטן שתשמעו איך אחיות של אחים שלהם אוכלות רק חסה ומרגרינה,

משהו שיגרום לכם להודות על כך שהדמעות זולגות לפעמים והם כאן לעזרתנו כשאנחנו צריכים,

משהו שיגרום לכם להיזכר שגם הפקק מת להיות חופשי ולרוץ ולדלג בשדה פתוח ולנשום אוויר נקי,

משהו שיגרום לכם לחשוב פעמיים לפני שאתם נותנים ביס בהמבורגר לא רק בימי שני,

משהו שיגרום לכם לדעת קצת מה קורה מאחורי הקלעים של מסך האייפון - ושיש בעולם האמיתי חיילים שכואבים באופן יומיומי,

משהו שיגרום לכם לצרוח מטירוף כשאתם שומעים שילדים בני שש והשבע לא יוכלו לספור יותר עגבניות לעולם,

משהו שיגרום לכם להתחשב בעולה החדש ולא לקבל כמובן מאליו שהגיע לארץ היפה שלנו,

משהו שיגרום לכם להתרגש מהדברים הקטנים בחיים כמו גלידה, שוקולד ואפילו טבעת נישואים!

ומשהו אחרון לסיום, שיגרום לכם להזיל דמעה, לחייך חיוך, לפתוח עיניים, לבחור צד, להתכווצות בבטן, להודות, להיזכר, לחשוב פעמיים, לדעת קצת, לצרוח מטירוף, להתחשב בעולה החדש, להתרגש מהדברים הקטנים בחיים.. 

היה לי העונג.

באמת שמתמטיקה זה המקצוע הכי פחות אהוב עליי.

אני לא מבין איך אני אשתמש במספרים המוזרים האלה כשאהיה גדול, ומה זה משנה בכלל אם יש לי שלושה תפוחים או ארבעה? אני בכל מקרה מעדיף תמיד לאכול את כל התפוחים, ולא רק חצי מהם. 

רק בבקשה שהיא לא תקרא לי להגיד את התשובה... בבקשה, בבקשה, בבקשה??? 

"דניאל בארדן, אם קנינו שלוש עגבניות ואחד הבאת לאוליביה, כמה עגבניות יישארו לך?" הגברת רוסו שאלה. 

היא הייתה חייבת להזכיר את אוליביה! דווקא את אוליביה, אני לא מאמין.

אוליביה אנגל, בעלת השיער השטני החלק והעיניים הקופצניות, חיוך קטן שתמיד הציצו ממנו שיניים קטנות קטנות ולבנות. לדעתי, היא הילדה הכי יפה בכיתה. 

עניתי לגברת רוסו שנשארו לי שתי עגבניות, היא מחאה כפיים בשמחה וכל מה שהיה חשוב לי זה שאוליביה תחייך אליי.

הסתכלתי על העיניים הקטנות של אוליביה כששמעתי שתי בומים גדולים. 

נשמעו צלילים משונים, כמו יריות, אבל בטוח שזה לא יריות כי הרי אנחנו בבית הספר שלנו. בעיר שלנו, הבטוחה שלנו.

גברת רוסו רצה לנעול את הדלת, ושניה לאחר מכן נשמעו בעיטות בדלת. "תפתחו אותה!" צעקה הדלת. 

מה? מה קורה כאן?

אוליביה החלה לדמוע ואני התבלבלתי. רצתי אליה מהר וראיתי את עיניה של גברת רוסו אדומות ומפוחדות. היא אמרה לכולם להיכנס מתחת לשולחן ולא לדאוג.

נשמעו צעקות מהמסדרון של בחור מבוגר, ואז בכי וצרחות של ילדה. שתי יריות. השתרר שקט. 

נכנסתי מתחת לשולחן עם אוליביה שהחזיקה לי את היד חזק ולא הפסיקה לבכות ולרעוד. 

הדלת נפרצה, מבט אחד ימינה הספיק לי כדי לראות איך ג'ק ונוח לקחו את נשימתם האחרונה. 

גברת רוסו נעמדה וניסתה לדבר אליו אך ההדף השתיק אותה והיא נפלה עם ידיה על צלעותיה שחוררו על ידי ארבעה פיצוצים אדירים. 

פחדתי לראות את פניו אבל הייתי חייב. אוליביה כיסתה את עיניה עם ידיה ועדיין מיררה בבכי. 

הוא החזיק משהו שחור ששלח רעל לג'ק ונוח וצרח כל הזמן, העיניים שלו היו כאילו הוא רוח רפאים והוא לבש בגדים שחורים. 

הרעש היה נוראי והוא נמשך נצח, לג'יימס שישב לידי בכיתה ירד דם מהמצח והוא נשכב על הרצפה ליד אמילי שצבעה את בטנה בגוונים של אדום ושחור. קרוליין צרחה כל כך חזק כי צ'ייס לידה זינק לקיר מעוצמתן של שלוש יריות בחזהו וגרייס העדינה, היפייפיה, הפסיקה לבכות והתמוטטה מעל ג'יימס, שישב לידי בכיתה ועכשיו יורד לו דם מהמצח. 

אוליביה הקטנה נשארה לידי, מתחת לשולחן מכורבלת בתוך פחדיה, והוא התקרב לכיוונינו. 

הוא דרש מאיתנו לעמוד מולו, להפסיק לצרוח.

אוליביה לא יכלה ורעדה כל כך, אחזתי בידה חזק יותר ונעמדנו מולו. 

אני בן שבע, אוליביה בת שש.

שחקנים ראשיים בסרט האימה הפופלרי ביותר בקונטיקט כיום. 

עמדנו צמודים, חיבקתי את אוליביה הכי חזק שאני יכול וכיסיתי את שתי אוזניה הקטנות בידי כדי שלא תשמע את שתי הפיצוצים הבאים המסיימים את הטרגדיה שלנו.

אחד בשבילי, אחד בשבילה. 

והדמעות זולגות מעצמן. 

http://www.mako.co.il/news-world/international/Article-6f56d7b4c82ab31004.htm

http://www.mako.co.il/news-military/security/Article-7d3a71057d38b31004.htm

כשאת מתרגשת את קוראת לי. כשאת פותחת דפים חדשים, נופים חדשים. שאת רועדת בברכיים מהתחלות חדשות וכמעט נופלת. 
כשאת כואבת את קוראת לי. כשאת מקבלת אגרוף בבטן, בעיטה ברגל. שהוא אומר סטירות ומשאיר סימנים כחולים בעור התוף. 
כשאת מאוהבת את קוראת לי. כשאת מקבלת פרחים, נשיקות במצח. שהוא משמיע לך את שיר האהבה שאת רוצה לראות. 
כשאת חולה את קוראת לי. כשאת מתפתלת מצירים, מפרקים נוראיים. שאת נוזלת ממקומות שונים ורועדת מקור.

בכל פעם שתקראי לי, אני אבוא. 
אבוא כדי ליישר את הברכיים, 
אבוא כדי לשים קרח על עור התוף, 
אבוא כדי להשקות את הפרחים,
אבוא כדי לתקן נזילות.

מחכה לך ביציאה המזרחית של עין ימין,

הדמעה שלך.