חשבתי לכתוב משהו ממני אבל באמת ממני,

משהו שיגרום לכם להזיל דמעה שתשמעו פיצוץ על אוטובוס במרכז תל אביב,

משהו שיגרום לכם לחייך חיוך עם שיניים שתשמעו שהמערכת יחסים הכי מורכבת שלכם היא עם אייפון,

משהו שיגרום לכם לפתוח עיניים שתשמעו על פחד כנה של ילדים תמימים בסוריה,

משהו שיגרום לכם לבחור צד שמחליטים לבנות משקפת-מדינה חדשה שאוהבת פלסטלינה,

משהו שיגרום לכם להתכווצות בבטן שתשמעו איך אחיות של אחים שלהם אוכלות רק חסה ומרגרינה,

משהו שיגרום לכם להודות על כך שהדמעות זולגות לפעמים והם כאן לעזרתנו כשאנחנו צריכים,

משהו שיגרום לכם להיזכר שגם הפקק מת להיות חופשי ולרוץ ולדלג בשדה פתוח ולנשום אוויר נקי,

משהו שיגרום לכם לחשוב פעמיים לפני שאתם נותנים ביס בהמבורגר לא רק בימי שני,

משהו שיגרום לכם לדעת קצת מה קורה מאחורי הקלעים של מסך האייפון - ושיש בעולם האמיתי חיילים שכואבים באופן יומיומי,

משהו שיגרום לכם לצרוח מטירוף כשאתם שומעים שילדים בני שש והשבע לא יוכלו לספור יותר עגבניות לעולם,

משהו שיגרום לכם להתחשב בעולה החדש ולא לקבל כמובן מאליו שהגיע לארץ היפה שלנו,

משהו שיגרום לכם להתרגש מהדברים הקטנים בחיים כמו גלידה, שוקולד ואפילו טבעת נישואים!

ומשהו אחרון לסיום, שיגרום לכם להזיל דמעה, לחייך חיוך, לפתוח עיניים, לבחור צד, להתכווצות בבטן, להודות, להיזכר, לחשוב פעמיים, לדעת קצת, לצרוח מטירוף, להתחשב בעולה החדש, להתרגש מהדברים הקטנים בחיים.. 

היה לי העונג.