הוא נגע בי בכל הגוף עם ידיים קפואות. בעטתי בו ברגליי.
בעיניים שלו בער משהו ושידר טירוף או שיגעון. כבר הרגשתי שזה הסוף שלי היום.
הוא המשיך ללטף בקשיחות עוד קצת, שאולי אני אתרכך ואהיה נחמדה. אני המשכתי לבעוט בו. כל עוד יכולתי...
הוא תפס מוט ונתן לי מכה אחת בצלעות, הרגשתי שאני נחנקת... לקחתי אוויר והבטתי אליו וירקתי לו בפנים.
הוא צעק עליי "זוזי כבר, שמנה" ולי נשבר הלב.
אני בדיאטות כבר שנים, וזה מה שהוא אומר... ואני בכלל לא שמנה, אני רק מלאה, נכון?
המבט החודר שלי גרם לו לומר "נו בבקשה..." ואני כבר נשברתי בפנים.
הוא המשיך לגעת בי, בפעם האחרונה כנראה. רק להשתמש בגופי, בתנובתי, לא במי שאני באמת.
הוא אמר שיש מקום שהוא רוצה להראות לי, ואני כבר מתתי בפנים.
הוא התחיל ללכת ואני אחריו, מיואשת. במילא אולי זה כבר לא משנה.
כשנכנסנו ראיתי את הכל. סכינים חדות וחודרות בשר, המשטח עבורי, האור שמוכן, אותו לובש חלוק.
וככה, בלב קפוא, נשמתי נשימה אחרונה ונשכבתי.
חיכיתי לחומר הרדמה לפחות, שלא אמות עוד לפני אבל קיבלתי רק צעקה "נו כבר שמנה!!!"
הרגשתי אותו חותך בבשר, הכפפות שעל ידיו היו אדישות לחלוטין למה שהן מחוללות.
ואז החלטתי שאין שום סיבה בעולם שאסבול כך, ועצמתי את עיניי לנצח.
בחלום האחרון שלי נסעתי להודו, אולי שם יכבדו אותי יותר.
ממני,
פרה של תנובה
http://www.mako.co.il/special-mako-news/Article-ead1f7761d17b31006.htm&sCh=3d385dd2dd5d4110&pId=565984153
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
