אהבה זה דבר רגעי, יכול לחלוף ברגע

אהבה באה לזמן קצר, נותנת לך תחושת אופוריה ואושר זמני ועוזבת אותך בבת אחת

אהבה גורמת לך לוותר על עצמך, גם אם זה רק קצת, בשביל בן אדם שאתה אוהב

אהבה יכולה לפוצץ אותנו באושר עד שלא נדע מה לעשות עם עצמנו

היא יכולה לתת לנו הרגשה שאנחנו טובים, נותנת לנו תקווה והרגשה שאנחנו לא לבד

היא יכולה לתת לנו סיבה, או תירוץ להרבה מהמעשים שלנו

אני אהיה שקרנית אם אני אגיד שאני משאירה אותך בחיים שלי לא כי אני אוהבת אותך

בצורה מסויימת ודיי מעוותת, אני כן 

אבל כשזה הולך, כשתעזוב, וזה יקרה ברגע שאני אתן לך

הכאב יהיה בלתי נסבל, הוא תמיד בלתי נסבל

ואני לא יודעת אם זה באמת ככה אבל הכאב מרגיש כמו נצח לעומת האהבה 

אני מעדיפה להיות מיוסרת ואומללה איתך מאשר חופשייה בלעדיך, כי אני מפחדת מהזמן שיקח לי לבכות עליך 

ולעזוב אותך באמת

אהבה יכולה לגרום אושר וסבל בו בזמן

וגם כשהיא הולכת, היא משאירה רק את הסבל

אז למה אנחנו עושים את זה לעצמנו? זה לא מרגיש כמו אשליה? זה בא והולך כלכך מהר שמי יודע אם זה בכלל קיים

או שזאת רק אני, והמערכות יחסים הכושלות שלי עם כל אדם בחיי בערך?