אני לא מאמינה שזו שהחרימה אותי מעיזה לדבר איתי. אפילו בפייסבוק.
היא כזו נוראה!
זה לא שהיא קיללה אותי- לדוגמא, וביקשה סליחה, יותר גרוע! היא החרימה אותי ולא ביקשה סליחה. יש לה מזל שהיא נפלה עלי, השנה הראשונה שהיא החרימה אותי, קיללה אותי, והשפילה אותי, לא אמרתי מילה לאמא שלי! חשבתי, אולי מחר זה יפסיק... והמכנחת לא שמה לב!
בחופש הגדול שכחתי מזה. הייתה עוד ילדה שעכשיו בכיתה ו' [אני בה'] והיא תמיד הייתה שם לצידי, אבל גם איתה לא נפגשתי, כי הייתי בחו"ל.
ואז חזרתי לשטח הזה שקורא לעצמו 'בית ספר' עם חיוך מודבק על הפנים, במחשבה שכל זה יעבור. שאלתי את הבנים [מפליא] איפה הכיתה החדשה.
מכנכת חדשה. ורק היא שמה לב! בהפסקה הראשונה הבנות האלה שיחקו במין בובות מוזרות כאלה, אולי התחלנו להיות סוג של 'חברות'.
אבל כשאני חושבת על זה, רק אחת שנסחה אחרייהן [ואז אני נסחפתי אחריהן לאיזה חצי שנה ועשינו עליה סוג של חרם [והיא חושבת שהיא הייתה שנה וחצי ואני חצי שנה] כי אמא שלה ושלה היו חברות...
בקיצור לזותי שאירגנה את הכל קוראים ים, והיא וכל השאר לא ביקשו סליחה.

נב בשנה הראשונה היא סחפה את החברה הכי טובה שלי לשעבר ואז היא עברה לתא, אז בשנה השניה היא סחפה את חברה אחרת שלי..

ותחשבו שכל זה קרה בכיתה ג' ד'!
את כל הילדות הכיפית המכוערת הזאת הרסה!

ים, מאמי פשו אל תתקשרי איתי. לא משנה באיזו דרך.