יש לי מטרה, פשוט עד שיהיה לי כח להגשים אותה, אני אשכב על הגב, ואחלום.

יש רגע כזה, בין פעם לפעם,

שאתה פשוט.

הכל רגוע, הכל נחמד.

זה לא שקורה לך משהו נהדר ומרטיט ברגע זה.

זה שאתה פשוט... פשוט.

אפשר לקרוא לזה שמחה, אבל זאת טעות.

כי כשאתה שמח, אתה לא יכול לשבת מול המחשב ולכתוב על זה פוסט.

אתה עסוק מידי בלשמוח.

גם אי אפשר לקרוא לזה אושר.

כי אושר זאת הרגשה רגעית ואלוהית,

ולא רבים האנשים שחווים רגע אמיתי של אושר בחייהם.

גם לא שלווה.

כי שלווה זה דבר שונה לגמרי.

כי אתה לא מרגיש טוב לקראת הבאות, כי רק הרגע חשוב, ולא אכפת לך מהבאות.

אין לזה מילה.

יש לי מילה בראש אבל אי אפשר להביא אותה לכתב.

כי היא לא קיימת.

אתה לא צריך איזה משהו חשוב בשביל להרגיש ככה.

זה יכול להיות פשוט תחושה, שבהמשך יהיה טוב.

מאז שפתחתי את הבלוג, הרגעים האלה באים אליי לעיתים יותר תכופות.

זה פשוט מעין - פשיטות, לא קיימת מילה קרובה יותר.

אתה פשוט מרגיש טוב.

יודע שבהמשך הולכים לקרות לך דברים טובים,

ואתה לא יכול לחכות ליום המחר,

או למחרותיים,

או לעוד שבועיים,

תלוי מה אתה מרגיש.

אתה פשוט רואה הכל בצורה כל כך אופטימית,

ושמחה,

ומאושרת,

ושלווה.

אה כה, נזכרתי,

קוראים לזה לחיות.