אז ... מחר שקילה ( פה בבית ) אני חייבת לרדת .
אני על תפריט של 1500 ( כן - חזירה [ ולא - זה לא מבחירה ) ]
עוד חודש ויומים משתחררים ... ואז אשפוז יום (אולי ?) וזה גם לאיזה חודש ככה ~ ( שלא ישמו לי פקידת צעד )
ואז לרדת לBMI 18.5 . זה על הגבול - עדיין תקין ועדיין מידה 32 .
קשה לי . באמת שקה לי . קשה לי לקבל את עצמי ככה ( לא שאהבתי ששקרלתי 27 , כן ? )
קשה לחשוב שאוליי אני רואה את עצמי בצורה שגוייה .
קשה לחשוב שאני מידה 36 .
קשה לי שאבא יצא מהכלא .
קשה לי שאמא לא מאמינה .
קשה לי להרגיש כל שך שמנה ומכוערת .
קשה לי ליהיות לבד .
קשה לי לא לעשן .
קשה לי לא לשתות .
קשה לי לנסות להפסיק ליהיות זונה כזאת שכולם .
קשה לי לחייך .
קשה לי לא לפגוע בעצמי .
אבל אתם יודעים מה ?
בסוף אנ י אצליח . בסוף אני אתגבר על ההפרעת אכילה , אובדנות ,שנאה עצמית , חרדות , ריקנות והכל . אני אצליח .
אתם עוד תראו .
לילה טוב והמשך סופשבוע נעים לכולכם .
ותשמרו על עצמכם <3