הפכתי להיות ההיא שרוצה ללמוד רפואה ומוכנה לקרוע את התחת שלה בשביל זה, כשלפני שנה הייתי זו שלא מגיעה לתיכון ושמה זין כי היא גם ככה לא תלך ללמוד באוניברסיטה.
הפכתי להיות ההיא שעובדת בעבודה מסודרת ואפילו נשארת שעות נוספות כדי להשלים כמה משימות אחרונות, כשלפני חצי שנה הייתי זו שיצאה מהצבא כי היא לא מסוגלת להיות במסגרת שבה אומרים לה מה לעשות ואיך לחיות.
סביר להניח שהדבר היחיד שלא השתנה בי הוא העובדה שהעיצוב של הבלוג הזה תמיד ישאר מושלם עבורי, וישקף את מי שאני מבפנים ולנצח אהיה.
בכל מקרה, סתם קפצתי להגיד שלום.
אז שלום