נוסטלגיה זה שם גדול ליופי גדול.

אני באיזשהו מצב כזה, שעתידי פרוס לפני, ריק, משבצות ריקות כולו ואני צריכה למלא אותו.

אני מפחדת, כי יש לי את הבחירה המלאה בערך...

כמעט וחשבתי לקשור את עצמי לכבלי חובות אבל נזכרתי שזה רק מפחד ולא מבחירה, אז עזבתי את החבל בצד.

צריכים לבוא אליי בשבת, את אף אחד מהם לא הזמנתי, אבל אני צריכה לשכנע את עצמי שטוב לי שהם כאן ושאני לא רוצה לבד.

אני רוצה שירגישו בנוח. אני יודעת לעשות את זה נראה לי. עובדה שהם מגיעים ואני אפילו לא הזמנתי...

אני עוצרת פעולות מלצאת מכלל שליטה כי אני יודעת שדברים בחיי כבר מתנהלים לבד, מספיק הכפתור.

אז אני משכנעת את עצמי לא ללחוץ על יותר מכפתור.

אחרי הלחיצה על הכפתור- הכל רץ.

אסור לי לדחוף בכל הכוח, התגובות יהיו מסוכנות לנפש שלי.

עולם משוגע בחוץ. ואני אפילו עוד לא יודעת איך למלא את המשבצת הראשונה.

אנשי ישראבלוג היקרים, אני מתגעגעת לטובים שבכם....

אנשים מלאי השראה ושלווה, כמו שכבר אמרתי, משוגע פה בחוץ.

************************

עכשיו כשאני מסתכלת- חייב לשנות את המחשבות הישנות בעיצוב בלוג פה....