נוסטלגיה זה שם גדול ליופי גדול.

פתאום נזכרתי בך, או בדמות שלך.

אני יודעת שלהזכר זה בדרך כלל לא אובייקטיבי,

יש תחושות שרצית לחוש בתור זיכרון

במקום בתור אכזבה.

ואני יודעת שזו תקופה ישנה שיחד עם ההיעלמות שלה

היא לקחה גם אותך.

וזה לא כואב לי מידי. כי זו תקופה שהייתה

ואם כדי שהיא תעבור היית צריך לעבור איתה,

זה היה נכון לרוח התקופה.

אבל נזכרתי בך, בדמות שיצרתי לך

ואיך שהגנת עליי באמת

ורצית לשמוע באמת

והתאמצת להיות רק שלי - בדמיון.

כמו הרבה אחרים, שאת הגבול הברור סימנתי לכולם

כי לאף אחד לא האמנתי. וזה היה נכון. לא מתפיסה מוטעית.

אבל כשהוא פגע בי אמרת ״בא לי לדפוק מכות למי שלא יודע איך לדבר ליד בנותת!!״

וזה כמובן הקסים אותי,

קצת שמחתי שבא לך לדפוק לו מכות.

אבל זה היה כי הוא לא יודע לדבר ליד ״בנות״ ולא כי הוא לא יודע לדבר לידי...

זה ריגש אותי,

כי זה היה לך כעיקרון ולא כי ניסת להרשים אותי

אבל בסופו של דבר,

זה מה שהרחיק אותי,

שהתאמצת להיות רק שלי- רק בדמיון שלי.

וזה בסדר. אני באמת לא מבכה על זמנים.

רק שמחה שגם אז ידעתי להעמיד חבל גבול ברור,

גם אם הלכת רחוק ממנו, לכיוון הנגדי.