"זה לא . הם רק יתנו לי להרגיש כמה מטומטמת אני , הם יראו לי כמה לא טוב אני עושה" היא החזירה .
"אלו ההורים שלך . הם לא יעשו לך ככה" הוא החזיר.
"אתה באמת לא מכיר אותם..." היא שלחה בעצב.
"אולי תשני בכל זאת את דעתך ?"
"לא,אתה לא מאחר למשחק כדורסל שלך ?"
"שיט ! נכון ... , כשאני חוזר מדברים על זה ואת לא מתחמקת" הוא שלח במהירות.
"איך אמרת פעם ? נחייה ונראה ..." היא שלחה ולמרות שהיא ידעה שלא תבוא תשובה אחריי ההודעה הזו , היא חיכתה עוד קצת , אולי הוא בכל זאת יחזיר לה הודעה קטנה . היא רצתה שהוא ישאר וידבר איתה , אבל היא כעסה על עצמה בזה שהיא גוזלת את זמנו הפרטי למרות שכבר השיחה על "החפירות" חזרה שוב ושוב והוא תמיד ניצח כשניסה לשכנע שאין סיבה שהיא תפריע לו.
קארין נשמה עמוק וסגרה את המחשב.
"קארין , בואי כבר לשטוף כלים . כמה את יכולה להתבטל ?!" אמה קראה מהמטבח.
היא רצתה לצעוק בחזרה שהיא לעולם לא מתבטלת אבל איכשהו זה תמיד נראה כך בעינייהם. אבל איך הוא הסביר פעם ? לפעמים צריך להתעלם ... ככה יוצאים הכי טובים.
היא קמה לעבר המטבח , ההרגשה המעצבנת הזאת שהיא רוצה שלא לדבר איתם שבוע אבל איכשהו אחריי יומיים משהו משבש הכל והיא חייבת לחזור על עצמה כאילו לא קרה כלום.
כמה פעמים הוא היה צריך לסחוט ממנה פרטים כדי לעזור לה ? פעם היא חשבה שהיא גיבורה לעבור הכל לבד. היא נפלה שוב ושוב אבל אז הוא הגיע והרים אותה כל פעם מחדש . אבל היא עדיין נשארת עם המחוייבות שלה לעצמה "אסור לי להטריד אחרים עם הבעיות שלי" היא שיננה את זה שוב ושוב ... ושוב הוא גרם לה להפר את החוק האישי שלה ופשוט לדבר ולדבר . היא הייתה צריכה את זה , אבל לא יכלה שלחשוב רק על עצמה . בין משפט למשפט היא היססה כמה היא מפריעה , בין משפט למשפט הוא העיר לה שהוא שם לב שהיא מתחמקת , בסופו של דבר הוא היה מוציא הכל בין אם רצתה בכך ובין אם לא.
"אמא אני הולכת לג'..." היילי פנתה לאמה.
"למי ?" היא הביטה בה בחשד.
"לג'סמין . " היא שינתה מייד את מילותיה.
"אוקיי . אבל תקחי סוודר קר מאוד בחוץ" היא הצביעה על המתלה.
"לא , נוו אני יהיה כל היום בבית שלה . מה זה משנה החמש דקות הליכה האלו ?" היילי שנאה לקחת סוודרים , בייחוד מהסיבה שעד שהיא מתאגרנת בצבע אחיד בבגדיה בא הסוודר האדום והורס את כל הקשר.
"לא ביקשתי . אמרתי " ג'סיקה הבהירה את עצמה.
"אוקיי" היילי החזיקה את הסוודר בידה , בטוחה שהוא לא יעלה עלייה רק אם יפלו מהשמיים קרחונים.
"עלייך" ג'סיקה אמרה.
"אבל..." היא באה להתלונן.
"עלייך או שאת לא יוצאת" היא קבעה.
קול אנחה נפלט מפיה , היא לבשה את הסוודר עלייה ויצאה לפניי שיהיו דרישות נוספות.
"להתראות מתוקה !" אמא שלה קראה לפניי שסגרה את הדלת.
"צ'או אמא" היא אמרה וסגרה אחרייה.
"היי יסמין !" היא קראה כאשר יסמין פתחה לה את הדלת.
"היי היילי , מה נשמע ?" היא שאלה מחוייכת.
"הכל מעולה , מה קורה ? איך הולך עם ..." היא ניסתה שלא ישמעו "אחממ לוק!" אמרה תוך כדי שיעול והיא צחקה.
"חח האמת היא אני צריכה עכשיו לטפל באח שלו"
"אה אה ..." היילי אמרה מדגישה את החשד שלה.
"טוב , תהני עם ג'ק . אני הולכת לדילן..." היא אמרה ועמדה על הפתח ליציאה.
"סבבה ,תספרי לי אחר כך איך היה" היילי החזירה.
"איך היה לטפל בדילן ?..." היא לא הבינה.
"לא ... איך היה הסיבה האמיתית שאת הולכת לשם"
"חח אל תהיי כזאת . דילן הוא נסיך אמיתי ואני ממש לא הולכת בגלל לוק !" היא הגנה עליו.
"אני בטוחה ..." היא המשיכה להתגרות בה.
"חח אין לך איזה ג'ק להפתיע ?" היא צחקה ויצאה.
סוג של ... היא חשבה לעצמה ,ועלתה למול דלת חדרו , שלוש נקישות קלות ואז נפתחה הדלת.
הוא היה בפלאפון , המשיך לדבר וברגע שפתח את הדלת פניו היו המומות והנחית עלייה חיבוק.
הוא סימן לה ביד להיכנס וניסה לקצר את השיחה.בסופו של דבר הוא גמר אותה.
"היי , מה את עושה פה ?!" הפעם הוא ביטה את התפעלותו במילים.
"טה-דם!" היא הרימה ידיים.
"אני מתחיל לחבב את הקסמים שלך" הוא אמר והתיישב על המיטה ליידה.
נשמע צליל של הודעה מהפלאפון שהוא הניח על המיטה , היא הרימה במקומו , היא כבר הרגשה את הזכות.
היא התחילה לקרוא "אויי נסיך , אתה לא מבין כמה עזרת לי אין כמוך ! אתה מדהים" היא קראה ולאט קולה נחלש. "סמיילי לב" הוסיפה בקול רועד.
"היילי , הכל בסדר ?" הוא לא הבין את ההתלחשות הפתאומית שלה.
"כן , כן !" היא נסיתה להתעשת על עצמה.
היא התחילה להרגיש פתאום שרע לה . היא הרגישה תמיד שהוא 'שלה' ועכשיו היא סתם מרגישה שהוא ככה עם כולן , זה צבט לה ולגמרי הכאיב .
שוב נשמע צליל . היא כבר פחדה לפתוח. "דרך אגב ,תודה על העידודים וכדאי שתתחיל לפעמים לתת לאחרים לעזור לך ולא רק אתה" באמת שכאב לה באותה השנייה שקראה את זה.
אז הוא מעודד כל אחת , והכי הכי עצבן זה שהיא כתבה לו משהו כמו שלתת לאחרים לעזור לו , איך היא לא חשבה על זה לפנייה לנסות לדבר איתו אולי משהו מציק גם לו ? "קינאה" כמה שניסתה שהמילה הזו לעולם לא תתקיים בה כרגע היא מרגישה אותה עוברת בכל הגוף , מורידה לה את החשק לכל היום.
הוא סגר את הפלאפון והניח בצד.
"אני צריכה ללכת" היא אילתרה.
"רק הגעת" הוא לא הבין.
"כן , נזכרתי במשהו דחוף" היא קמה.
"רגע אבל ..." הוא לא ידע מה לומר.
היא לא רצתה שיחשוד והיא תתחיל להשמע קנאית , היא נשקה לו על הלחי ויצאהבמהירות מהבית .
למרות שהכי פחות היה לה החשק לנשק אותו , היא עשתה את זה כדי להשתיק אותו . פשוט ככה.
כשהיא הגיעה הביתה ג'ק התקשר , היא החליטה לענות ולא לעשות בעיות.
"היילי , סידרת את מה שהיית צריכה ?" הוא היה תמים . הוא לא ידע למה היא יצאה.
"כן" היא ענתה.
"אהה אוקיי , פשוט נלחצתי זה היה נראה חשוב" הוא אמר ועדיין לא עלה עלייה.
"אהה לא , זה בסדר . מה עושה ?" היא ניסתה לשנות את נושא השיחה , חוץ מזה שלרגע חשדה שהתשובה תהיה 'עוזר למישהי'.
"לא משהו מיוחד . סתם מסייר לי במחשב" הוא אמר.
"אהה" היא נרגעה.
"היילי , בואי רגע!" אמא שלה קראה מהסלון.
"אממ..." היא באה להסביר את עצמה.
"זה בסדר שמעתי , נדבר מאוחר יותר" הוא אמר וניתק.
היא כל כך קיוותה שבגלל מה שהיא קראה היחס שלה אליו לא ישתנה . הציק לה לחשוב על זה שפתאום היא תדבר מוזר ותתנהג אליו מוזר , היא ניסתה לשכוח מהעיניין ורצתה רק להתרחק . כאילו רצתה לומר 'ביי' יפה אבל קייותה שזה עיניין של זמן . שהיא תלך לישון והלילה יעביר הכל.
"דמי?" דמי שמעה קול ומייד ניגבה את דמעותייה.
"כן?" היא אמרה . מנסה שלא להסתכל בפני האיש שמדבר אלייה.
"מה יש לך?" יד הונחה על כתפה.
"כלום." היא ניערה את היד ממנה . בכל זאת ... היא עדיין לא הסתכלה אפילו לראות מי זה.
הוא ישב על ברכיו , רוצה להגיע לגובה עינייה.
"את בסדר ?" זה היה ג'ון.
היא ניסתה לעצור את דימעותייה וניגבה אותם בשוליי חולצתה. "אני בסדר" היא שיקרה.
הפלאפון שלה צלצל "הנרי" ג'ון אמר.
"אל תענה !" היא חטפה מידיו את הפלאפון.
"אוקיי , אוקיי ... " הוא נבהל.
הייתה שתיקה של חמש שניות "זה עדיין מצלצל את יודעת ..." הוא ניסה להעיר את תשומת ליבה.
"שמתי לב" היא החזירה ועדיין לא ענתה לשיחה.
"אממ , טוב" הוא מלמל וישב לידה מנסה לעשות משהו בשניות שבו מצלצל הפלאפון.
"למה באת לפה ?"
"כי זה הדרך לבית ספר ..." הוא הזכיר לה שהוא גר ביניין מאחורייה ולרוב כשהם יוצאים לבית הספר הם נפגשים.
"אהה . כן" היא אמרה.
"אפשר לשאול למה את בוכה?" הוא ירה.
"אני לא בוכה" היא הכחישה.
"אהה אז כדאי שפעם הבאה תעבירי את החולצה שלך ייבוש אחריי כביסה . היא פשוט סחוטה במים"
"תפסיק עם הציניות הזאת" היא ביקשה.
"מה קורה לך ?"
"עזוב את זה עכשיו . בוא נלך" היא קמה.
"זה בגלל הנרי ?" הוא שאל והיא נעצרה.
"הוא פשוט כזה מגעיל בזמן האחרון ! אני ראיתי אותו מפרלטט עם מישהי ואז כשבאתי לשאול אותו על זה הוא עשה כאילו אני מדמיינת . אחר כך כשזה קרה שוב נכנסתי להם באמצע השיחה ושאלתי אותו והוא פשוט התעלם ממני. כל שיחה איתו זה בצעקות , הוא לא יכול להיות בן אדם !" היא שיחררה את הכל כאילו רק חיכתה שישאל.
"דמי..." הוא דיבר בלחש. " למה את מתעללת בעצמך ?" הוא קם גם.
"אני לא" היא אמרה.
"את כן . את ממשיכה להיות איתו למרות שהוא כזה . אם את רוצה אני אכיר לך מיליון בנים אחרים , את הכי מדהימה בעולם כולם היו רוצים אותך , אבל אני לא יכול לשמוע איך שרע לך . זה פשוט לא מגיע לך"
היא יישרה חיוך קטן.
"ראיתי אותו ..."
"מה ?" היא נבהלה.
"החיוכון הזה . ראיתי אותו. יפה לך מחייכת" הוא השיב גם חיוך.
"מעודדים אותי אז אני מחייכת" היא ענתה.
"כן , אם כבר עידוד .. אני צריך להתאמן מול מישהו על הג'אגלינג שלי" הוא אמר והוציא את הבקבוק והקלמר שלו מהתיק.
"טה - טה -טה ..." הוא התחיל לזמזמם והיא צחקה.
"או או ! זה נופל , זה נופל ..." הוא ניסה לשרוד את הקפיצות האחרונות.
דמי שמה לב שהבקבוק נופל , היא קפצה לעזרתו , וכמעט החליקה .בלי כל כוונה היא מצאה את עצמה צמודה אל ג'ון.
"תזהרי..." הוא תפס אותה.
היא הרגישה פרפרים בבטן פתאום...היא לא ידעה מה היא עושה אבל היא החלה לרכון אליו.
היא ליטפה עם שפתייה את שלו . שלוש שניות שהרגישו לשניהם הכי מדהימות נפסקו בגלל התפקחותה.
"אני מצטערת !" היא נרתעה.
"זה בסדר" הוא ניסה להרגיע.
"לא זה לא , אני פשוט עשיתי את זה ולא התכוונתי"
"דמי , תרגעי זו רק נשיקה."
"אחת שיכולה להרוס הרבה ... אני מצטערת" היא אמרה ומיד קמה על רגלייה , רצה לכיוון בית הספר.
"אשר רוצה אותך בפלאפון" רובי המאבטח גדל הקומה ורחב הגוף הגיש את הפלאפון ללואי.
לואי לקח מידו את הפלאפון ולא הוציא שום הגה . הוא חיכה שאשר יתחיל לדבר.
"לואי , תראה ..." אשר פתח. "אם אתה רוצה לבטל את ההופעה אין בעיה , אבל אחד וחצי מיליון מעריצים יצטרכו ללכת הביתה אחריי שקנו כרטיסים . אז הכל תלוי בך , אתה מרגיש שאתה יכול לעשות את זה ?" אשר ידע את המצוקה של לואי . עברו אך ורק שלושה ימים מאז שהתפנה לבית החולים בשל הלחץ הרב עליו , הרופא אמר שקוצר הנשימה בא מלחץ יתר ולא הסכים לו לצאת מהמיטה בבית המלון לפחות שלושה ימים . לדעתו של הרופא זה אמור להספיק , אך הוא לא ציפה שאיך שהוא יצא מתוכנן לו הופעה עם אחד וחצי מיליון איש.
"אני יכול" הוא החליט.
"טוב , תתארגן הלימוזינה בדרך." אשר סיים וסגר את השיחה.
לואי קם מהמיטה . "אתה צריך להשאר לשכב" רובי אמר.
"אחי , עפים מהמקום הסגור הזה" לואי הסביר והלך להחליף בגדים.
רובי הרים את המזוודות ויצא עם כולם מחוץ למלון.
עשר דקות אחר כך לואי יצא ואחריו עוד חמישה מאבטחים , הם הלכו לחכות בפינה שלא יראו אותם הרבה אנשים.
"קח" רובי הביא לו את משקפי השמש שלו וכובע שיכסה את פניו . הם לא רצו לקחת סיכונים עד שהלימוזינה תגיע.
"תודה גבר" לואי ענה תוך כדי הוא לובש אותם. " יש מצב אתה לוקח את הכסף והולך לקנות לך ולשאר אוכל ?" לואי הוציא חמש מאות שקל מהארנק.
רובי התמלא גאווה על הכבוד שלואי עושה לו . פעם ראשונה שהוא שומר על מישהו והוא מוקיר לו תודה ולא מקבל את זה כמובן מאליו.
"אממ בטח " הוא מלמל ולקח את הכסף , עדיין לא בטוח במה שקרה הרגע.
רובי חזר וחילק בין המאבטחים ההמומים את הבגטים המלאים . "הוא לא היה אמור להתקשר אלייך מתי שהלימוזינה כבר למטה ?"
"הוא היה אמור" לואי ענה.
"אז למה יצאת לפניי ? הלימוזינה צריכה לחכות לך , לא אתה לה"
"נמאס לי לשבת במלון , כל עוד לא נעשה דברים בולטים לא ישימו לב שאני פה"
רובי שתק "שיט !" הוא לרגע פלט.
מתחת לבניין המלון נראו כשמונה צלמי פאפרצי שרק חיכו שלואי יצא מהמלון , הם לא ידעו שהוא כבר בחוץ , אבל ברגע שיקלטו אותו בעיניהם המצב יהיה גרוע...
"אל תלחץ , הנה הרכב" רובי אמר והם קמו לאט.
"לא נלחצתי" לואי ענה והבין שהוא אמר את זה כי הוא בעצמו נלחץ.
ברגע שהם קמו לעבר הרכב שישה מאבטחים מסתירים אותו , צלמי הפאפרצי זיהו אותם מיד.
"הנה , הנה הם !" הם התחילו לרוץ לעברם בזמן שהם מאיצים את הקצב.
"היי לואי !" אחד הצלמים צרח אליו ולואי לא הסתובב.
"לואי סלבסטר ! " האחר צעק והוא עדיין המשיך בדרכו , כשאחד המאבטחים פותח את דלת הרכב.
לואי נכנס וברגע שבא להכנס המאבטח האחרון אחד הצלמים קרא "לך לעזאזל אתה והבת דודה ה@#$% שלך !!" .
היה שקט של שתי שניות . שתי שניות בלבד.
"מה אמרת ?!" לואי פרץ מהרכב .
"מה ששמעת דביל !" הצלם ניסה להתגרות בו . חושב על הפיצויים שיקבל אם ייפגע מזרתו של לואי.
"תחזור על מה אמרת חתיכת ..." לואי התפרץ עליו אך רובי תפס אותו מאחורה.
"נוו נראה אותך !" הצלם רק חיכה שהוא ישתחרר מזרועותיו העבות של רובי ויכה בו.
"רובי שחרר אותי !" הוא צרח כמו ילד בפעם הראשונה בחייו. הצלם היה עב כרס לעומתו והיה נראה כאילו שמכה אחת שהוא ינחית עליו לואי יאבד את הכרתו.
"לואי תתעשת על עצמך !" הוא ניסה לדחוף אותו לרכב.
לואי המשיך לקפוץ ולנסות להיחלץ מידיו של רובי .
"לואי ! זה מה שאתה רוצה ? ללכת שוב לבית החולים , להדאיג את המשפחה שלך ולהרוס למעריצים שלך והכל בגלל דביל אחד ?!" הוא ניסה להחדיר בו היגיון.
לואי החל להרגע ונכנס לרכב , טורק את הדלת ומקלל בליבו את החצוף שהעז .
הוא לא היה צריך להתאמץ לנחש , סוף היום בטח והסיפור הזה יתפשט בכל העולם...
"ג'ק" היילי עמדה בפתח חדר ההלבשה של שחקני הפוטבול של בית הספר . היא ניחמה את מבוכתה בכך שעמדה בפתח ולא נכנסה פנימה.
"אה? " הוא הרים את עיניו מחולצת הפוטבול שבא ללבוש.
"אהה , לא משנה . תתלבש אני ידבר איתך אחר כך" היא רצתה לצאת אך הוא תפס ביד שלה.
"החולצה יכולה לחכות" הוא אמר.
"לא . אני גם ככה שיגעתי אותך יותר מידי היום . כשתתפנה" היא רצתה שוב לצאת אבל הוא לא שיחרר.
"אף פעם לא שיגעת אותי" הוא אמר.
"חח בטח . מיליון בנות להעביר איתם שיחה נורמלית ורק עליי נפלת" היא לא יכלה לשכוח את המקרה בחדר שלו , היא רק רצתה לסחוט קצת פרטים בדרך לא נראית לעין.
"כי את הכי נחמדה" הוא השיב.
"אם ככה כנראה שאתה לא מכיר הרבה"
"חחח מה את אומרת !" הוא צחק.
האם זה באמת נכון ? מעולם לא יצא לה לחשוב על זה . האם למרות הידיעה שלו לכל הבנות שסובבות אותו הוא בחר דווקא בה ?
"אז ....רצית משהו ?" הוא ניסה להבין את פשר הכניסה .
"א... לא משנה , שכחתי. בהצלחה באימון" היא אמרה ויצאה.
"דמי ! " דמי שמעה קריאה משער בית הספר.
היא ראתה שם את ג'ון וג'ק צוחקים , לא רחוק מהם עמד הנרי.
"נו את באה ? , כמה זמן לוקח לך ??" הנרי נשמע כועס.
ג'ון הסתכל על שניהם , כאילו מפקח על כל צעד לא נכון שהנרי עלול לעשות .
ג'ק המשיך לדבר ולא שם לב לאן תשומת ליבו של ג'ון מופנת.
"דקה אחת אני רק יביא לג'ק משהו להביא לג'סמין" היא פתחה את תיקה.
"יאווו עד שאת זזה !" הוא קרא " מהר !" הוא אמר .
היא הלכה במהירות לכיוון ג'ק וג'ון " תביא את זה לאחותך בבקשה" היא הגישה לג'ק דיסק .
"אין בעיה" הוא השיב.
"דמי..." ג'ון אמר.
"ג'ון , בבקשה ממך אל תתערב" היא ידעה שהוא עצבני על המילים של הנרי.
"על מה אתם מדברים ?" ג'ק נראה מבולבל.
"כלום .להתראות ..." היא אמרה ורצה להנרי .
ג'ון נאנח . כל מה שעבר בראש שלו זו הפעם הבאה שבה תהיה לו הזכות ללמד את הנרי לקח.
"מה הלך פה הרגע ?" ג'ק שאל.
"דמי" הוא ענה . "דמי הלכה פה הרגע ..." הוא הסביר כאילו לא ידוע כבר לג'ק . "אל הדבר שהורס אותה" הוא הוסיף בשקט בשקט כך שג'ק לא שמע.
היי , אז התגעגעתם אליי ?
תודה על התמיכה לאורך התקופה הקשה , במקביל דיברתי עם אדם מקסים ביותר שגרם לי להרגיש הכי שבעולם , חח האמת היא חצי מהפרק די מדבר עליו ובא בהשראה מדברים שהוא אמר לי , מדברים שלמדתי ממנו ומרגשות טובים ורעים שהיו לי עקב השיחות איתו.
אז יצא מזה פרק :-)
אממ מקווה שאהבתם אותו ואני מאוד מחכה לתגובות . אתם מדהימים מדהימים ופשוט אין עליכם !
תודה על הכל הכל !
אשמח לראות תגובות , חיכתי לפרק הזה אפילו יותר ממכם ...
ערב טוב , חג שמח וכשר !
נ.ב - מי שלא יודע , למקרה ואתם רוצים עידכונים על פרקים חדשים או פוסטים שעלו יש לכם אפשרות לעשות מנוי וישלח לכם מייל בכל פעם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
ללא גבולות דימיון