סיפור נוסף שקיבלתי למייל, הגיע הזמן שגם אתן תיהנו!
אני מאושרת.
אני יודעת את זה כי אני נמצאת עם האדם היחיד שיכול להסב לי אושר, פיטה.
אני יודעת את זה כי הוא אוחז בידי בשעה שאנחנו מטיילים בשדות שמאחורי שכונת
המנצחים ונושק לאצבעותיי. אני מביטה לעברו ונושכת את שפתיי. שיערו הבלונדיני גולש
על מצחו בגלים רכים ועיניו הכחולות נוצצות באור השמש השוקעת. הוא ממש זורח, אני
רואה את זה בעיניים שלו. אני יכולה לראות את האושר שמציף אותו ברגע שהוא מהדק את
אצבעותיו סביב אצבעותיי ולוחץ עליהן, מבקש אישור לכך שאני באמת כאן. ואחרי הכול,
החורים באצבעות נועדו כדי שמישהו אחר ימלא אותם. ובמקרה שלי, המישהו הזה הוא פיטה,
הילד עם הלחם שסיכן את חייו כל כך הרבה פעמים כדי לשמור אותי בחיים. כי הייתי הכול
בשבילו, האחת שהוא אהב במשך כל חייו, ואני הבנתי שאני אוהבת אותו רק לפני כמה
ימים.
כל המחשבות שלי נקטעות ברגע הוא מסתובב אליי עם חיוך על פניו.
"מה?", אני מחייכת לעברו בחזרה.
"את עושה אותי מאושר. לדעת שאת שלי...". הוא לא היה מסוגל להשלים את
המשפט. במקום זה הוא שיחרר את אחיזתו בי ועטף אותי בזרועותיו החסונות והחזקות,
מדגדג בקצות אצבעותיו את שיערי. אני מניחה את ראשי על כתפו השרירית, מקום שתמיד
אהבתי לשים בו את ראשי, מקום שתמיד בטוחה בו. רק איתו אני מרגישה ככה, מוגנת
ומבודדת מכל העולם.
אנחנו עומדים ככה דקות ארוכות, ואז אני מרימה את ראשי ומביטה בו. עיניו הכחולות
משתלבות בעיניי האפורות, ואני יכולה לראות את השתקפותי בתוכן. הוא מניח את ידו
החמה על לחי.
"אני רוצה לשמוע את זה עוד פעם." הוא אומר בחיוך. "את אוהבת אותי.
אמיתי או לא אמיתי?".
"הכי אמיתי שיש." אני אומרת. "אתה אוהב אותי. אמיתי או לא
אמיתי?".
במקום לענות במילים, הוא תופס בפני ומנשק אותי. אצבעות ידיי נצמדות לחזהו ברגע
שפתיו מלטפות את שפתי ומפשקות אותן קלות. לשונו מלקקת את שפתי התחתונה ומעבירה בי
בצמרמורת, מבקשת אישור להמשיך. אני מפשקת את שפתי עוד יותר ובזאת נותנת לו אישור
לחדור לתוך פי. לשונו מקנטרת את לשוני, נוגעת לא נוגעת. טעמו היה חם, לוהט ומתוק
כמו קינמון. אני לא זוכרת שאי פעם התנשקנו ככה.
לא, זאת לא הייתה נשיקה כמו תמיד, קלה, נעימה ומתוקה. זאת הייתה נשיקה כמו באותו
לילה על החוף, כשפיטה נתן לי את הפנינה. גם אז הנשיקה הרגישה ככה, גם אז אני הרגשתי
ככה, שזה אמיתי ולא רק הצגה. מי יודע מה היה קורה אם לא היו קוטעים אותנו אז.
אני מפתלת את אצבעותיי בשערותיו הרכות ומעמיקה את הנשיקה. התשוקה והתאווה שבה אני
מנשקת את פיטה מתמזגות יחדיו והופכות לאט לאט לאש. הנשיקה הזאת מזכירה לי את
העובדה שאני בחיים ושאני צעירה, ושכל חלק בגופי צועק פיטה.
פיטה מנתק את הנשיקה ואנחנו מתנשמים בכבדות, מחזירים את נשימותינו לריאות. הוא
משעין את מצחו על מצחי ועוצם את עיניו. "אני רוצה אותך.. כל כך."
"גם אני." אני שומעת את עצמי אומרת בלי שום היסוס. והרי בשביל מה להסס?
בכל מקרה אני שלו.
חיוך מתגנב אל פניו. "בואי נלך." הוא משחרר את אחיזתו ממני ותופס בידי,
מושך אותי אחריו כל הדרך לשכונת המנצחים. יש לנו שני בתים ושניהם רק שלנו – פיטה
יכול לבחור ללכת לאן שהוא רוצה. אבל במקום לבחור, הוא מוביל אותי לבית הכי קרוב –
שלו. הוא פותח את הדלת ומושך אותי אחריו פנימה ואז מצמיד אותי לקיר הקרוב ביותר
ומנשק אותי בתשוקה.
הנשימות שלי קצרות ורדודות והשריפה שבגופי מתחזקת עם כל רגע. פיטה מנתק את פיו
משפתי ומנשק את פניי; את עיניי ואת אוזני, את לחי ואת קצה אפי, ויורד ללסת ואז
לצווארי. פיו מתחפר בנקודה הרגישה שבין הכתף לצוואר. לשונו מרטיבה אותי ושיניו
נושכות את פיסת העור. גניחה חומקת מפי , בקושי זיהיתי את קולי. סירבתי להאמין שזאת
אני. סירבתי להאמין שאני יכולה להשמיע קול כזה. אבל זה היה אמיתי, והיה זה פיטה
שגרם לי להשמיע את הגניחה הזאת.
חזי עולה ויורד במהירות ככל שנשיקותיו הופכות לוהטות יותר על צווארי ועל שפתיי.
אני מתנתקת ממנו ושואפת אוויר. "אלוהים..".
אנחנו מתנשקים שוב ומדדים במעלה המדרגות כמו שיכורים, להגיע לחדר ורק לא להתנתק זה
מזו.
אני לא רוצה להפסיק, אני רוצה להרגיש כמו שיותר את שפתיו הרכות מלטפות ומוצצות את
שפתיי שלי.
פיטה פותח את דלת חדרו וסוגר אותה בבעיטה. אני דוחפת אותו לעבר מיטתו ומתיישבת
עליו, ברך אחת מכל צד של גופו. אני מנשקת את שפתיו נשיקות קטנות וחפוזות, ואז
מעניקה לכל שפה את הזמן המגיע לה. אני תופסת בשפתו התחתונה בין שיניי ומוצצת אותה
בזמן שלשוני תרה אחרי שפתו העליונה. לא האמנתי שהפה שלי יכול לעשות כאלה דברים.
גניחה בוקעת מבין שפתיו ישר לתוך פי, ואני מוצאת את עצמי יורדת דרך לחיו ולסתו
לעבר צווארו.
אני מנשקת את אזור הדופק. תחת שפתיי אני מרגישה כי הוא פועם במהירות. בזמן ששפתיי
מענגות את הנקודות הרגישות בצווארו, ידי מחליקות לאורך גבו השרירי ותופסות בקצה
החולצה שלו. אני מתחילה להרים אותה מעלה מעל לראשו, ובדרך מעבירה את אצבעותיי על
עורו המתוח והרך. החולצה נופלת אי שם על הרצפה.
אני מתסכלת עליו ונושכת את שפתיי. זה לא חדש לי, איך שפיטה נראה. ידעתי שגופו חסון
ושרירי וכבר ראיתי את חזהו חשוף בשעה שטיפלתי בו במשחקים הראשונים או כשנרדמתי על
חזהו. אבל עכשיו זה היה שונה, כאילו אני רואה אותו באור חדש. האצבעות שלי כאילו
קיבלו ישות משל עצמן והחלו לטייל על חזהו, לא מפספסות שום חלק ממנו. העור שלו היה
חלק ומתוח וחזהו קשה משרירים וחם. הרגשתי איך נשימותיו של פיטה נחלשות כשקצות
האצבעות שלי נגעו לא נגעו בצדי גופו.
"את משגעת אותי..", הוא לוחש לתוך אוזני.
"אתה פשוט מושלם." אני עונה לו בלחישה ודוחפת אותו אחורה על המיטה.
עכשיו אני יושבת בדיוק בין ירכיו. זקפתו קשה וזקופה בין הירכיים שלי. אני מחייכת
חיוך שובבי כאשר אני רוכנת קדימה ומנשקת את חזהו, מזיזה את מותני קדימה ואחורה,
מגרה אותו.
"קטניס..", הוא גונח את שמו ועוצם את עיניו.
"מממ?". אני לא מזיזה את פי מצווארו.
"אני אוהב שאת נוגעת בי." הוא אומר בשקט ובכאב, כאילו קשה לו לדבר.
אני מרימה את ראשי מצווארו ומביטה בו. "מה אתה רוצה שאעשה?".
"מה את רוצה לעשות?", הוא מחייך לעברי.
"מה שתגיד לי." אני מחייכת לעברו בחזרה.
"טוב...", הוא מביט מטה לעבר מכנסיו ואז גורר את ידי לאבזם חגורתו. אני
פותחת אותה במהירות ואז מסירה ממנו את המכנסים. הבוקסר הצמוד שלו בקושי יכול להכיל
את זקפתו ואני מופתעת לנוכח הגודל שלו. אני משחררת אותו גם מהבוקסר ומגלה שכולי
סמוקה.
"עכשיו מה?", אני שואלת.
פיטה לא עונה, הוא רק לוקח את ידי ומניח אותה על איברו, ועליה מניח את ידו. הוא
מתחיל להזיז אותה למעלה ולמטה על איברו, ואז משחרר את ידי ונותן לה לעבוד לבד. הוא
נשען על מרפקיו ומטה את ראשו לאחור, עוצר את עיניו כשידי עולה ויורדת במהירות. ואז
אני מוסיפה גם את פי. הוא גדול וקשה, אבל זה לא מפריע לי. אני שומעת אותו גונח
בקול וממלמל את שמי. אני מרגישה טוב עם עצמי כשאני יודעת שאני זאת שגורמת לו להפיק
כאלה קולות.
"אוי אלוהים, קטניס.. אני לא יכול... תעצרי."
הוא מושך את ידי ופי ממנו ואז מסובב אותי על גבי ונשכב מעלי. הוא נשען על מרפקיו,
ידיו מלטפות את פניי והוא מחייך. "עכשיו התור שלי."
השפתיים שלו מחפשות אחרי שלי ומנשקות אותי בתשוקה. שיניו נושכות את שפתיי התחתונה
ואני גונחת לתוך פיו. הוא דוחף את לשונו לתוך פי, מלטף את לשוני ומוצץ אותי. נשימותיי
הופכות רדודות יותר ויותר עם כל רגע שבו הנשיקה הופכת למלאה בתשוקה. יש משהו מגרה
מאוד בעובדה שאני לבושה לגמרי ופיטה ערום לגמרי, מעליי. פיטה מתנתק ממני לבסוף ואז
מושך אותי לישיבה, מרים את החולצה מעל לראשי. הוא משכיב אותי בחזרה על המיטה
ומתחיל להעניק נשיקות לסנטרי וללסתי, יורד לצווארי ולכתפי, ואז מחליק מטה לעצמות
הבריח שלי ולעור הרך שמעל שדיי.
"את כל כך רכה, קטניס." הוא ממלמל לתוך שדיי. ידיו גולשות אל מאחורי גבי
ופותחות את חזייתי.
כשהוא משליח הצידה אני ממהרת לכסות את שדיי בביישנות בזרועי. אני מביטה בו, כולי
סמוקה.
"אל תתביישי ממני." הוא מרגיע אותי בחיוך. "את כל כך יפה."
פיטה משלב את אצבעותיו בכף ידי המסוככת את שדיי ומזיז אותה הצידה. הוא רוכן מטה ומנשק
את שדי הימני. ידו הימנית והפנויה מעסה את שדי השמאלי בזמן שהוא מדגדג את פטמתי
בלשונו ומוצץ אותה. אגודלו והאצבע המורה שלו צובטות את הפטמה השנייה שלי. התחושה
ממכרת, העונג אדיר. אני נושכת את שפתיי ולוחצת את אצבעותיי לתוך ידו המחזיקה אותי.
בידי השנייה אני אוחזת בראשו הבלונדיני, מבקשת ממנו להמשיך.
"מממ זה טוב." אני ממלמלת ומלקקת את שפתיי היבשות.
פיטה משחרר את ידו מידי ומבלי להזיז את שפתיו מפטמתי, אצבעות ידו החופשית גולשות
מטה ונוגעות באיברי דרך מכנסי. גל של צמרמורת עובר בי ברגע שאני מרגישה את
אצבעותיו דרך בד התחתונים והמכנסיים. אני פולטת גניחה קטנה ופיטה מנתק את פיו ממני
ומחייך. הוא מוריד את מכנסיי ממני ואז מושך גם את תחתוניי הרטובים מטה. עכשיו גם
אני עירומה כביום היוולדי מולו.
"אני רוצה לגעת בך." הוא לוחש לתוך אוזני. "אני רוצה להרגיש אותך,
אהובה."
"גע בי." אני אומרת ללא היסוס.
פיטה נושק לצווארי בזמן שאצבעותיו גולשות מטה על בטני ועד לאיברי. הוא נוגע בבשר
הרך ועדין ומתחיל ללטף אותו. למעלה ולמטה, ואז במעגלים. אני עוצמת את עיניי ושוחקת
את שיניי, ואז מחפשת אחר ידו ודוחפת אותה מטה יותר. פיטה מבין את כוונתי ומחדיר את
אחת מאצבעותיו לתוך מעמקי נשיותי, ומתחיל להזיז אותה פנימה והחוצה.
"אלוהים, פיטה..", האוויר כמעט ונלקח ממני.
הוא מוסיף אצבע נוספת לתוכי והפעם מושך אותם פנימה והחוצה מהר יותר. במהרה אני חשה
גם בלשונו המלטפת את איברי. גבי מתקמר ומותני מורמים לעבר פיו ואצבעותיו. הנשימה
קצרה, הלב דופק במהירות. אני חשה בגלים של עונג עוטפים אותי בזה אחר זה.
הוא מוציא את אצבעותיו ופיו ממני ומביט בי כמעט בכאב. "אני חייב להיות בתוכך
עכשיו, קטניס. אני לא יכול להחזיק יותר."
"אז תבוא לתוכי. אני רוצה להרגיש אותך."
פיטה נשכב עליו, משעין את כל משקלו על מרפקיו. זקפתו הנוקשה מתמקמת בין ירכיי
הרטובות והחמות.
הוא מביט לעברי בעיניים הכחולות האלו שלו. "את .. בטוחה?".
אני מחייכת לעברו ומנסה שלא לצחוק. "בוא נחשוב. אנחנו עירומים, אתה מעלי
ומאוד נוקשה, וכבר הענקנו אחד לשנייה מציצות." אני מופתעת מהקלות שבה אני
אומרת את זה. "כן. אני מוכנה."
פיטה נושק לשפתיי ברכות ואז שוב מרים את מבטו לעברי. "את... את עשית את זה
פעם?".
"לא. ואתה?".
"לא." הוא אומר ומלטף את לחי. "ידעתי שאני רוצה שזה יהיה איתך. את
הבחורה היחידה שאי פעם אהבתי. הבחורה היחידה שאי פעם נגעתי בה... ככה."
"אני מאושרת." אני אומרת. "שאתה היחיד שאי פעם תיגע בי ככה."
אני יודעת שאני עומדת לתת לו דבר שאף אחד אחר לא יוכל לקחת; הבתולים שלי.
"אני אוהב אותך, קטניס אוורדין."
"אני אוהבת אותך, פיטה מלארק."
הוא מתמקם בין ירכיי ומחפש באיברו את הכניסה לגופי. אני חושקת שיניים כשאני מגלה
שזה יותר כואב ממה שחשבתי.
"אני מצטער." הוא אומר. "אבל אני חייב."
"אני יודעת." אני אומרת. "רק... אתה יכול לנשק אותי תוך
כדי?".
פיטה רוכן קדימה ומוצא את שפתיי. בזמן שהוא מנשק אותי בתשוקה הוא דוחף את עצמו
לתוכי. בהתחלה קצת, ואחר כך עוד יותר ועוד יותר, ואני מרגישה שכל הגוף שלי נקרע
ובוער מבפנים, אבל אני יודעת שכל הכאב הזה שווה רק בשביל להרגיש אותו בתוכי.
לבסוף הוא עוצר את נשיקתו ומניח את מצחו על מצחי. "אני בפנים. כואב לך?"
אני בולעת את רוקי ומעלה חיוך על שפתיי. "לא. הגרוע כבר עבר."
"עכשיו תחבקי אותי."
אני כורכת את זרועותיי סביב גבו. הוא טומן את פניו בצווארי ותופס במותני, מייצב את
עמידתו. הוא מתחיל למשוך את עצמו החוצה, ואז שוב דוחף פנימה. שוב החוצה, ושוב
פנימה. לאט הוא בונה קצב איטי אבל יציב.
"את מרגישה כל כך טוב, קטניס." הוא אומר. "כל כך טוב."
גניחה בוקעת מפי. ציפורניי חורטות קווים בגבו כאשר הוא מתחיל להגביר את הקצב.
"אלוהים, פיטה...", אני לא יכולה לנשום.
"את מדהימה קטניס." הוא אומר. "אני אוהב אותך כל כך."
"אתה מדהים." אני אומרת. זה רק גורם לו לזוז מהר יותר.
'כן,'. אני חושבת. 'כן, תמשיך. תעשה אותי...'.
גלים של עונג עוברים בגופי מעלה ומטה, מקצות בהונותי ועד קודקודי. אני מרימה את
רגליי וכורכת אותן סביב מותניו של פיטה. ואז אני מרגישה בערה בתחתית הבטן שלי וכל
גופי רועד.
"פיטה, אני עומדת לגמור." אני בקושי מצליחה לומר. הנשימות קשות מדי
ברגעים אלה.
"גם אני... לעזאזל זה כל כך טוב."
אני מושכת את ראשו ואומרת, "לעזאזל, תגמור בתוכי פיטה."
הוא מושך את עצמו פנימה והחוצה במהירות כזאת שאני בקושי מצליחה לעמוד בקצב. אני
גונחת וגונחת וזה רק גורם לפיטה לזוז מהר יותר. לא חשבתי שיכול להיות דבר כזה – כל
כך מהר. לפתע פיטה עוצר ולא זז ואני מרגישה את פנים גופי מתפוצץ ויוצא החוצה בגלים
חמים שמרטיבים את ירכיי. ואז פיטה נשכב ומצמיד אותי אליו ואני מרגישה את רחמי
ופנים גופי מוצף בנוזל חם וכל הדחיסות שבתוך איברי נעלמת.
הוא קורס מעליי מתנשם ומתנשף, ידיו משולבות בתוך ידיי מעל לראשי. הוא עדיין בתוכי.
"אלוהים..", זה כל מה שאני מצליחה להגיד."פיטה."
"קטניס." הוא ממלמל לתוך הצוואר שלי ואצבעות אחת מידיו מלטפות קצוות
משיערי. "את כל כך יפה. את כל כך מושלמת. את אהבת חיי."
"אני יודעת." אני אומרת לו בקול רך, אחרי שהסדרתי את נשימותיי. "זה
הרגיש כל כך טוב, לדעת שאני שלך. אני לא יודעת למה לקח לי כל כך הרבה זמן להבין
שאני אוהבת אותך."
פיטה לא עונה. הוא רק יוצא ממני ומושך אותי אחריו. אני מניחה את ראשי בין חזהו
לכתפו – המקום הכי בטוח שאני מכירה – ומלטפת את חזהו. האצבעות שלו מתחפרות בתוך
שיערי המפוזר והפרוע. שנינו מזיעים, שנינו רטובים וחמים, אבל לא אכפת לנו.
"את יודעת...", הוא מתחיל לומר. "... גמרתי בתוכך."
"אז?", אני מרימה את מבטי לעברו.
"אבל את לא רוצה – ".
אני משתיקה אותו בנשיקה. "אין דבר שאני יותר רוצה מלשאת את ילדך."
פיטה מחייך.
"תתחתני איתי."
"לא חשבתי אחרת."
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
