הצמדתי את שפתיי אל שפתיו ובכל כוחי נתתי לו נשיקה מלאת חיים ותשוקה . נשיקה כזאת שאף אחד מהתלמידים לא יכל שלא להתבונן בה . הבטתי בו ושמתי לב שהוא מיוסר , כמעט שלא נושם . ״כל הכבוד גבריאלה , עשית עבודה מעולה .״ אמר ג׳רי המרצה של השיעור אשר עמד מאחוריי , מאחורי קיר הזכוכית שהפריד בייני לבין שאר תלמידי הכתה . ג׳רי הוא איש גבוה , דיי רזה עם משקפיים גדולות ומעוגלות ביותר . החזרתי לג׳רי מבט מסוקרן . ״אבל ג׳רי , הוא בקושי נושם !״ אמרתי בצעקה כאשר אני מרגישה שבגללי הוא עומד למות . ״אז את מקבלת בונוס חמודתי , ועכשיו הצטרפי לכתה להמשך השיעור בבקשה .״ הוא הביט בחבריי הכתה והמשיך לדבר.  נותרתי לעמוד ליד ״היצור״ מבלי לומר מילה . עיניו המסכנות הביטו בי בבקשה לרחמים . ״גבריאלה״ שמעתי את קולו של ג׳רי , ״אנחנו מחכים לך.״ הוא אמר ואני יצאתי מן הדלת לכיוון שאר הכתה . ״אוקיי עכשיו שגבריאלה כאן אני יחזור על דבריי .״ הוא אמר והביט בי במבט כעוס על שנותרתי שם מבלי להצטרף . ״בני האדם״ הוא אמר את שני המילים האלו וכמעט כל חבריי הכתה הסתכלו אחד על השני בסימן לרעב . ״הם החיה אשר נותנת לנו כוח , עוצמה , או יותר נכון - תשוקה . אתם יודעים שכל בעל עיין שחורה , זקוק לתשוקה - כדי לא להיחלש ולהיחשף בעיניי בני האדם. בגלל זה צריך לנשק את בני האדם . לנשק ולעזוב . רק ככה גופכם יתמלא בתשוקה .״ לפתע אחת התלמידות התפרצה לדבריו ״ אבל אם אני מתאהבת בבחור אשר נישקתי ?״ היא הסתכלה אליו במבט חלש.  ״זאת השאלה שחיכיתי לה .״ הוא אמר במבט ערמומי . ״לנו , חבריי וחברותיי , אין רגש הניקרא אהבה.  כן כן שמעתם עליו רבות בספרים אך זהו מקרה נדיר כאשר במישהו קיים רגש זה . בגלל זה לעולם לא תתאהבו בקורבנכם.״ הסתכלתי על האיש חסר האונים אשר שכב שם . כמו שפן ניסיונות לשחורי העין. הסתכלתי בפחד. כאילו אני אחראית לזה שהוא שם, כבול באזיקים ללא ידיעה היכן הוא. ״חיזרו לעולם בני האדם בזהירות״ ג׳רי המשיך ״ותזכרו - עד גיל 15 אין לנשק שום קורבן , שום בן אדם או שום שחור עיין . ואם תנשקו רוב הסיכויים שתמותו בייסורים .המקום היחידי בו מותר לכם לנשק זה פה במעבדה , כפי שעשתה גבריאלה . בני אדם אלו עברו חיסון משמעותי.״ הוא קרץ לנו וחייך חיוך קטן ומרושע. ״רק לפני שאתם הולכים ! ״ הוא אמר במהרה , ״לשיעור הבא אני רוצה שכל אחד מכם יביא תמונה של בן אנוש שדר בסביבתו שהוא חושב שיהיה מתאים לנשיקה מלאת תשוקה . על בן האדם  הזה תיצטרכו לחקור : את גילו , סטטוס יחסים והאם הוא ניראה בריא מספיק .״ לרגע חשבתי לעצמי , מי מבית הספר שלי ירצה שאני יצלם אותו ? מה אני יגיד לו בכלל שאני עושה עם התמונה? .. ״נו גבריאלה ..״ מריאן שעמדה במרחק כמה צעדים מימני . ״על מה את חושבת כל כך הרבה?״ היא שאלה אותי בזמן שהלכנו לכיוון היציאה מן הטירה . ״קודם כל״ עניתי ״על זה שהחלטנו שאת לא קוראת לי גבריאלה.״ הסתכלתי אליה במבט זעוף. ״אז גבי״ היא אמרה, ״על מה חשבת?״ היא הסתכלה אליי בסקרנות . ״תגידי״ פניתי אליה, ״איזה בן יסכים שנצלם אותו?״ שאלתי. ״אוי נו גבי״ מריאן הסתכלה אליי במבט מאוכזב . וחיכתה מעט עד שהמעלית השקופה תחזיר אותנו לעולם בני האדם . ״מי אמר שצריך שהם יסכימו ?״ היא המשיכה לאחר שהתחלנו לצעוד ליד בני אדם. ״ניסתתר ונצלם מבלי שהם יודעים .״ היא חייכה בערמומיות. 

המשכנו ללכת לכיוון הרחוב שלנו כשלפתע נתקלנו בבראיין. הילד הכי מקובל בשכבה. ולא אתפלא גם אם בכל בית הספר. וכמובן, הוא לא היה לבד. החבורה שלה הלכה יחד איתו ... כמו תמיד. ״גבריאלה ...״ הוא אמר והסתכל ישר אל עייני ,״ממתי את יוצאת מחוץ לבית חמודה?״ הסתכלתי אל מריאן בתקווה שתוכל לעזור לי, מאז ומתמיד היחסים שלי ושל בראיין לא היו מעוררי פנים. ״פוחדת לענות?״ הוא שאל וחייך אליי בחייכו המתנשא. ״לא.״ השבתי במהרה , ״פשוט זה לא ברמה שלי לדבר איתך.״ הסתובבתי לאחור והתחלתי לצעוד, מריאן שכנראה לא הבינה מה קרה שם הסתובבה רק לאחר כמה שניות ורצה לכיווני. ״גבי?״ היא שאלה, ״כן?״ עניתי בחיוך, ״בטוחה שזאת את ?״ היא שאלה והסתכלה אליי בסקרנות. ״אם אני לא הייתי מלמדת אותו לשתוק, מי היה עושה את זה?״ הסתכלתי לכיוונה וקריצה קטנה פרצה מעייני. המשכנו ללכת עד שהגענו לבייתי. ״אז נדבר?״ שאלתי את מריאן. ״בעוד חמש דקות בדיוק.״ היא הסתכלה אליי בחיוך והמשיכה בדרכה לביתה , שהיה בדיוק במרחק של שתי דקות הליכה מבייתי. לפני כמה שבועות עברתי לבית הזה, בית פרטי, שאותי מספק בהחלט.  תמיד גרתי בשכונה הזאת, מאז שאני זוכרת את עצמי בערך. אך לפי האמונה כל משפחה של שחורי עיין צריכים לעבור דירה כל 3 שנים, אחרת יגיע מזל רע לבית. את האמת שאני לא מאמינה בזה, אבל עם משפחה מסורתית כמו שלי חייב להתנהג לי המנהגים. ״אני בבית!״ צעקתי לאחר שנסגרה הדלת, חולצתי את נעליי והתקדמתי לכיוון המטבח אשר הגיע ממנו ריח מטעמים. ״גבריאלה אני בסלון.״ שמעתי את אימי אומרת. התחלתי ללכת לכיוון הסלון ושמתי לב שמשהו אינו כשורה אצלה. ״אמא, הכל בסדר?״ שאלתי והתיישבתי לידה על הספה. ״את האמת שלא כל כך, אני מרגישה שמתחיל לי מחזור העיין שוב.״ היא הסתכלה אליי ושמתי לב שישנה רטייה על עיינה השמאלית. כמו לבני האדם, גם לבנות שחורי העיין יש מחזור. אבל לא כמו של בני האדם, אצלנו פעם בחודש למשך יומיים בלבד, העיין השחורה מופיעה בזמנים לא קבועים וגורמת לכאבים. אני יודעת על כל זה מהספרים שאמא הביאה לי. היא רוצה שאני יהיה מוכנה, אז מי אני שאתווכח איתה?. ״אני הולכת לישון.״ הסתכלתי אל אימי, ״אם את צריכה משהו תקראי לי.״ התחלתי לעלות לכיוון החדר ולפתע הרגשתי בעוד מישהו שנמצא בבית. הוא שחור עיין, זה בטוח. אצל שחורי העיין אף פעם לא נכנסים לבית של אחר ללא הזמנה, אבל הוא מיוחד, והוא אצלי בחדר, מתבונן בי. 

אז כמו בכל סוף פרק , יהיה קצת חפירה . 

אז קודם כל אני רוצה לציין שאני קצת חדשה באתר עוד, ולפעמים קצת מסובך לי עם הקטעים וזה בקיצור תסלחו לי אם לוקח לי זמן לעלות פרק ><

ודבר שני , סליחה עם הפרק קצת קצר ! באייפד כשרושמים בפתקים הוא ניראה הרבה יותר ארוך ^^

וזה הכל בערך .

לאב יו 

סטיוארט ^~^