מִכְתָּב לְאָחִי

סוף סוף עשיתי את זה

אמרתי לך מה אני מרגישה

ואיך אני מרגישה

דברים ששמרתי בפנים כבר זמן מה

שאין  לי מקום להכיל

ואני מפחדת שלא תוכלי לקבל את זה

שתכעסי מידי

רק מקווה שתוכלי לראות שהחיים הם לא ספר

ולא שחור לבן

בקשר בין שתינו,כל אחת מחזיקה ברצונות ופחדים

בבעיות ורגשות שונים.

לפעמים זה מתנגש

אבל את חייבת לזכור,

זאת רק תקופה שתחלוף

דווקא חברות טובה נמדדת ביכולת שלנו לתת מקום

והחברות הזאת,היא שנשארת

לא החונקת והזקוקה

כי אני יודעת שאת זקוקה

גם אני זקוקה באופן כמעט נואש

הזמן הוא הפתרון הכי טוב שאני יכולה להציע

ולסמוך עליו,שיעשה את שלו.

אני אוהבת אותך

ולא אהבתי כך עדיין

לא,זאת לא אהבה מטורפת שמעוורת ומעוותת הכל

זאת לא אהבה שבלעדיה אין אוויר לנשום

האהבה שלי גם לא משתלטת עלייך ואין לה קול

היא בין העיניים של שנינו והיא נשמרת בסוד

עוד לא קראנו בשמה,גם לא נקרא

עוד לא מימשנו אותה,גם לא נממש

אבל את האהבה הזאת,הראשונה שלי אני לא אשכח

לא אשכח אותך.

למרות כל הריבים, הכעסים, המחלוקות

למרות גיל ההתבגרות

למרות שהיא אולי לא יודעת

אני חושבת שאמא שלי היא הבן אדם הכי מסור, טוב לב,

מעניק ומיוחד שאני מכירה.

ואני תוהה לעצמי אם יום אחד, בעתיד

אוכל להיות אמא טובה כמוה לילדים שלי.

אולי אנחנו לוקחים מההורים שלנו דוגמא

אולי חלק מהם טמוע בנו.

אם זה ככה, אני מקווה שאימצתי משהו, חלק ממנה.