מִכְתָּב לְאָחִי

את שוברת את קירות שתיקתי

לצידך יש מקום לפתוח נפשי

וכך, אני מגלה את עצמי, בעינייך,

מול אותם רגעי היום יום שנטמעים בי

אני רק מחכה לרגע הזה

ללילה שיפול ויכסה

לשקט שימלא את האוויר

ולדמעות שישטפו את עיניי

בזמן שאלפי המחשבות רצות בראשי

רצות לנגד עיניי

שאוכל להתפרק 

הלב מתרחב ומתרחב

איך הוא קולט לתוכו עוד ועוד אנשים

והחללים הריקים שבלב

איך לצידם חללים מתמלאים