מִכְתָּב לְאָחִי

כבר שכחתי איך זה להיות אהובה כל כך על ידי מישהו

איך זה לשמוע שיר שאת יודעת שמזכיר אותך למישהו, אפילו בשורה אחת

איך זה להיות ערה ב3 בלילה אחרי שיחה של שעות עם אותו אדם שמצחיק אותך ומשמח אותך, שמכיר בך את המקומות החשוכים ומאיר אותם, הולך לצידם בזהירות.

להתרגש, מאסמס שמזכיר לך שחושבים עליך, מחיבוק חזק שמלווה במילים "התגעגעתי אלייך"

איך זה לדעת שאת עושה למישהו טוב, כמו שהוא עושה לך.

כל הזמן אני מחפשת אחר האיזון הזה, אחר ההדדיות הזאת.

ויוצא שבסופו של דבר המאזניים מוטים אליי.