מִכְתָּב לְאָחִי

כל שבוע בטיילת, כשאני מחכה לטרמפ שלי הביתה.

זוג נשים, חברות מבוגרות.

לפעמים הן רק יושבות על הספסל ומדברות , לפעמים הן מטיילות ביחד, משלבות יד ביד.

הן מדברות ברוסית ואני לא מבינה מה הן אומרות, אבל אני מדמיינת את הסיפורים שלהן, מנסה לחבר את תנועות הידיים וההבעות למילים שנאמרות.

מידי פעם אני מרחיקה לכת,

ממציאה להן סיפור חיים ואת הדבר שחיבר ביניהן, איך הצטלבו דרכיהן.

זה מקסים בעיניי.

אני מנסה לדמיין גם את עצמי, כפופה וחרושת קמטים, שיער מאפיר ותנועות גוף איטיות.

ידי משולבת בידה של האישה שהולכת לידי.

התמונה הזאת כל כך ברורה לי, אני כל כך רוצה אותה בעתיד.. ויותר מכל אני רוצה אותה בגרסה העכשווית שלה.

מישהי ללכת לטייל איתה, חברה טובה לדבר איתה, קשר עמוק, ארוך שנים. קשר מלא הדדיות והבנה, אהבה וקבלה.